המעשים המכינים לקבלת הרשמים האלוקיים
עמוס מרקוס
עמוס מרכוס מנסה ללקט מריה"ל שיטה אחידה בעניין הרשמים האלקיים. (ו ניסן תשס"ז)
 

א. מבוא

ספר הכוזרי נכתב בצורת שיחה בין החבר למלך כוזר. לשיטה זו יתרונות רבים, בעיקר בכך שהיא מושכת את לב הקורא וגורמת לו להרגיש חלק מן השיחה. אך יש לה גם חסרונות, החיסרון שהפריע לי ביותר הוא, שמקריאה על הסדר קשה להגיע להבנה של נושא שלם בהשקפת ריה"ל, מאחר והוא פורש את משנתו במהלך כול הספר ולא באופן רציף. הלכך ניסיתי לסכם לעצמי את נושא המצוות בספר הכוזרי והנה הסיכום לפניכם. במהלך לימודי היו קטעים שלא הבנתי וכדי להבינם נעזרתי בספרים אלו - תרגומו של הרב קאפח זצ"ל לספר הכוזרי, תרגומו של יהודה אבן שמואל לספר הכוזרי, 'אדרת אמונה' של הרב עוזי קלכהיים זצ"ל, פירושו של הרב מרדכי נויגרשל על ספר הכוזרי 'מדרכי הלב היהודי', 'דרך אמונה' של הרב ישראל הס זצ"ל, 'הכוזרי המבואר' של הרב הנזיר, פירוש הרב שלמה אבינר לספר הכוזרי.[1]

 

ב. המצוות

ספר הכוזרי נכתב בתור "ספר תשובות לטענות נגד הדת המושפלת" (דף הפתיחה לספר), המצוות הן ההבדל העיקרי בין היהדות לשאר הדתות לכן חלק נכבד מהספר עוסק במצוות. הספר פותח בסיפור על מלך כוזר שהיה אדם מאמין באלוקים ולא חסרה לו התלהבות דתית, אולם הדבר שהיה חסר לו הוא "המעשה הרצוי" (בהקדמה לספר). החבר לא מנסה להוכיח את קיומו של המעשה הרצוי, שכן מלך כוזר מגיע להבנה זו על ידי מלאך בחלום. המלאך אומר לו שכוונתו רצויה אבל כדי לעבוד את אלוקים יש מעשים אותם הוא צריך לעשות, ובעקבות החלום הוא יוצא כדי לחפש אותם. לכן הוא גם לא מתמודד בטענות שכליות עם הפילוסוף שהציע שיטה של מצוות דתיות המבוססת על העיקרון של "בדה לך דת" (מאמר ראשון א') אלא הוא פשוט דוחה אותה בשל העובדה שהיה לו חלום שאמר אחרת:

"רואה אני דבריך נכוחים, אבל אינם נאותים למה שאני מבקש שהרי יודע אני שנפשי זכה וכל רצוני להפיק רצון מאת האלו-ה ובכל זאת הלא הוגד לי כי מעשי אינו רצוי, אם כי כוונתי רצויה, יש אפוא בלא ספק מעשה הרצוי מצד עצמו, לא מצד כוונת עושהו, כי אם לא כן, מה לנוצרים ולמוסלמים אשר חלקו ביניהם את העולם המיושב נלחמים זה בזה אם כל אחד מהם עבד את האלו-ה מתוך כוונה זכה ונהג נזירות ופרישות וצם והתפלל, ויצא למערכה במגמה להרג את חברו בהאמינו כי יש בזה צדקות גדולה והתקרבות אל האלו-ה. ובהילחמם זה בזה מאמין כל אחד מהם כי במותו יזכה לגן עדן? והלא הצדקת שניהם גם יחד נמנעת אצל השכל" (מאמר ראשון ב')

הטיעון השני, של מלך כוזר לדחיית דבריו של הפילוסוף, המובא בפסקה שלעיל בא לומר שהחיפוש אחר המעשה הרצוי הוא לא הרגשה סובייקטיבית של מלך כוזר, אלא הרגשה כלל עולמית. ההרגשה שקיים מעשה שהוא המעשה הרצוי נמצאת באדם המתאמץ לעבוד את האלוקים בכל ליבו בלי צורך להוכיחה. ריה"ל מחלק את המצוות לשניים: המצוות האלוקיות והמצוות השכליות[2], שהן סוגים שונים של מצוות במעשים, במטרות ובמקורות מהן הם נלמדים ובהתאם לכך חולק המאמר.

 

ג. המצוות האלוקיות

מלך כוזר חיפש דרך להתחבר אל הקב"ה. תשובתו של החבר היא שיש דרך אחת להתחבר אל הקב"ה והיא על ידי המצוות האלוקיות: "הלא הן המצוות [המצוות האלוקיות] שנתייחדו בהן ישראל, כתוספת על המצוות השכליות, ועל ידן הגיע אליהם מעלת העניין האלוקי והן לא ידעו טעמן" (מאמר שני מ"ח). המצוות האלוקיות כוללות את המצוות הדתיות שבהן עם ישראל חויב בתורה. אלו מצוות שאי אפשר היה להגיע אליהן באמצעות השכל. בציטוט שהובא לעיל, מתוארות התכונות של המצוות האלוקיות לפי ריה"ל: הן הקשר אל הקב"ה, הן שייכות רק לעם ישראל והן חוקים מאת הקב"ה (ולכן "לא ידעו טעמן"). להלן אנסה לבאר כל אחת מתכונות אלו של המצוות האלוקיות.

 

1. מטרת המצוות האלוקיות

במאמר ראשון שאל מלך כוזר את החבר שאלה פילוסופית: איך יכול להיות שהקב"ה, שאין לו כל רצון וכל עניין בבני האדם, מתחבר אל החומר? [3] שאלה זאת יכולה להתפרש בשני אופנים שלדעת ריה"ל הם שני פנים של אותה תופעה.

שאלה על ההשגחה - כיצד יתכן שהקב"ה שהוא נעלה מכל, ואין לו רצון ולא דעה מה קורה בעולם יכול להתחבר אל האדם החומרי ולהשגיח על ענייניו?

שאלה על הנבואה - כיצד מציאותה של הנבואה אפשרית? הרי הקב"ה נעלה מכל, ואיך יתכן שהוא מתחבר אל האדם שאע"פ שהוא היצור הנעלה מכל היצורים בכל זאת הוא מורכב מחומר גס?

בתור תשובה ראשונה לשאלה זו ענה החבר, שגם לשיטת הפילוסוף הקב"ה מתחבר לעולם הזה. הרי גם הוא צריך סיבה (גורם) שתניע את העולם, אלא שהוא קורא להתערבות זו "טבע". לכן אפילו אם זה לא מסתדר שכלית גם הפילוסוף מודה שחייבים לומר שקשר כזה אפשרי[4]. תשובה שניה היא המסורת. אולי באמת בשכל אי אפשר להשיג את התחברותו של אלוקים אל בשר ודם, אולם המסורת שהיא נאמנה כדבר המוכח בחוש[5], מוכיחה שהקב"ה מתחבר אל בשר ודם ולכן חייבים לקבל זאת כעובדה נכונה[6]. אני לא אעסוק בתשובות אלו אלא בתשובה השלישית של החבר שהיא קשורה לענייננו:

"ואל יהיה הדבר רחוק בעינך שרשמים אלוקיים נכבדים מופיעים בעולם התחתון הזה בשעה שהוכנו החמרים לקבלם" (מאמר ראשון ע"ז)

החבר אומר שהקב"ה קבע חוקים טבע נסתרים בעולם. אם האדם יכין את חומרו הגשמי לקבל את הרשמים האלוקיים הוא יוכל להתחבר לעניין האלוקי בעולם הזה. החוקים שהקב"ה קבע לאדם הם המצוות האלוקיות[7]. לא רק המצוות המכשירות את האדם לקבל את העניין האלוקי כלולות במצוות אלו, אלא גם מצוות המכשירות את ארץ ישראל, שהיא ארץ הנבואה[8], שתהווה מקום להשראת שכינה:

"כך גם הרכם זה שאתם אומרים כי הכרם מצליח בו, לולא היו נוטעים בו את הגפנים ועושים את כל מלאכת עבודת הכרם הדרושה לגידולם, לא היה עושה ענבים. והנה המעלה המיוחדת באה ראשונה לעם אשר הוא הסגולה והגרעין ואחרי זה יש גם לארץ חלק בנעלה הזאת. וכן למעשים ולמצוות התלויים בארץ שהם מעין עבודת הכרם לכרם" (מאמר שני י"ב)

ריה"ל ממשיל את הארץ לכרם ואת המצוות התלויות בה לעבודות בכרם שבלעדיהם הכרם לא יניב פירות. הנמשל של הפירות הוא ההדבקות של עם ישראל בעניין האלוקי. על ידי המצוות התלויות בארץ נעשית הארץ מקום הראוי להשראת שכינה.

אמנם, את הקשר בין המצוות לבין העניין האלוקי אי אפשר להוכיח באמצעות השכל, אולם קיימת הוכחה במוחש. אדם המקריב קרבנות לא חושב בשכלו שהשחיטה, הפשטת העור וזריקת הדם מקרבת אותו אל הקב"ה, ואם הקב"ה לא היה מצווה אותו לעשות מעשים אלו הוא לא היה עושה אותם. אולם לאחר שהוא הקריב את הקורבן, כאשר אש יורדת עליו מן השמים או רוח אחרת הייתה שורה עליו או הוא התנבא, מיד הוא יודע שהמעלה אליה הוא הגיע הושגה על ידי מעשים אלו[9].

להבנה שהמצוות האלוקיות הן חוקים אלוקיים נסתרים בטבע, קורא ריה"ל "שורש האמונה ושורש הכפירה" (מאמר ראשון ע"ז). הבנה זאת יכולה לגרום לאדם לייחס את השפע הרוחני שהוא קיבל מעשיית המצוות לכוחות הטבע עצמם, ועקב כך ליחס להם מהות עצמית ולהפוך אותם לעבודה זרה. ההסתכלות הנכונה על המצוות האלוקיות היא, שחוקי הטבע הם לא אלה שמשפיעים את השפע הרוחני בעצמם. כמו שאי אפשר ליחס אל השמש כוח מצד עצמה, אלא האלוקים הוא מקור כוחה והיא רק כלי שדרכו עובר הכוח שמחמם ומאיר את העולם. כך גם המצוות האלוקיות לא משפיעות מצד עצמם אלא הקב"ה הוא זה שמשפיע רוחניות דרך המצוות האלוקיות[10].

אצל ריה"ל העניין האלוקי מורכב משני מרכיבים - השגחה ונבואה[11]. המצוות הן אלו שמאפשרות לשכינה לשרות בעם ישראל ולאדם הפרטי להתנבא, ובעיקר המצוות הקשורות אל המקדש והקורבנות, שריה"ל מקשר בין קיומו של המקדש לנבואה[12]. בנוסף, קיום המצוות קובע את גורלו הגשמי של עם ישראל בעולם הזה לטוב ולרע: "ויהיו השבע בארץ הזאת ורעבה, טובתה ורעתה תלויים בעניין האלוקי לפי מעשיכם" (מאמר ראשון ק"ט).

 

2. מקור המצוות האלוקיות חייב להיות מאת האלוקים

כאמור לעיל, ריה"ל סובר שהמצוות האלוקיות הן חוקים נסתרים בטבע. אדם על פי שכלו האנושי, לא מסוגל לדעת מה הן המצוות האלוקיות משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא סיבה מהותית:

"הדברים המכינים לקבלת הרשמים האלוקיים אינם בתחום ידיעת האדם, ואי אפשר לו לשער כמותם ואיכותם, ולו גם ידע מהותם לא היה יודע זמניהם, ומקומותם, והרכביהם, ואת דרך הכנתם לכל זה יש צורך בידיעה אלוקית, המגיעה שלמה ומבוארת תכלית הביאור מאת האלו-ה בעצמו" (מאמר ראשון ע"ט)

המצוות הן חוקים אלוקיים שאין לשכל מבוא אליהם, שהוא לא יכול לא לאשר אותם ולא לסתור אותם[13]. לכן האדם לא יכול לשער את המעשים עצמם. אע"פ שלעיתים הוא יכול לנחש אותם מסברתו או מחיקוי של עם ישראל הוא לא ידע את אופן ביצועם המדויק[14].

סיבה שניה היא סיבה טכנית. ריה"ל מכיר בצרכים הטבעיים של האדם ויודע שאם הם לא יבואו על סיפוקם יגיעו לאדם ייסורים נפשיים וגופניים וכתוצאה מכך הוא לא יוכל לעבוד את בוראו בצורה הראויה[15]. כמו כן הוא מכיר בחשיבות של כל כוחות הנפש. כל פיתוח של כוח אחד באופן מופרז בא על חשבון כוח שני. על החסיד לעבוד את הקב"ה בכל הכוחות שניתנו לו ולכן אל לו לפגוע באף אחד מכוחותיו[16]. האדם בעצמו לא יכול ליצור מערכת חוקים שתשמור על האיזון של כוחות הנפש, רק הקב"ה מסוגל לעשות זאת:

"כי אין זה ביכולת האדם לתקן תקנות לכל אחד מכוחות הנפש והגוף כראוי לו, ולקבוע שיעור המנוחה והעבודה הראוי לנו, וכן לקבוע שיעור מה שתוציא הארץ בתנובתה עד שתזקק בשביתה בשמיטה ויובל ועד שיפרישו ממנה את המעשר וכדומה. על כן קבע האלו-ה עצמו שביתת השבת ושביתת המועדים ושביתת הארץ" (מאמר שני נ')

 

3. מקורן של המצוות האלוקיות

את המצוות האלוקיות עם ישראל קיבל מאת האלוקים משני מקורות נפרדים. המקור הראשון הוא הנבואה:

"והנה שמע העם דיבור אלוקי מפורש בעשרת הדיברות, שהן אימות המצוות ושורשיהן... את עשרת הדברות האלה קיבלו המוני העם לא מיחידים ולא מנביא יחיד, כי אם מפי האלו-ה" (מאמר ראשון פ"ז)

עם ישראל שמע במעמד הר סיני, מעמד בו כל העם קיבלו נבואה, את עשרת הדיברות שבחובן מצויות כל תרי"ג המצוות. מעמד זה מחייב את עם ישראל בכל הדורות, על ידי קבלה מדור לדור. קבלה זו מחייבת את כל הדורות, מאחר ואצל ריה"ל המסורת היהודית נאמנת כמו הוכחה באמצעות החוש מכמה סיבות: היא מדברת על מעמד שהתרחש מול עם רב שראו אותו עין בעין, מופתים הקשורים בה היו מפורסמים, מופתים אלו לא היו יכולים להתבצע על ידי אף אחד מלבדי הקב"ה והן נבדקו שהם לא מעשי כשפים ובנוסף לכך הקבלה על מסורת זו עברה דרך אנשים חכמים ונאמנים, הנביאים, הזקנים והכוהנים[17]. גם פרטי המצוות התקבלו מאת האלוקים. במעמד הר סיני משה רבנו גם קיבל לא רק את כללי המצוות אלא גם את כל פרטיהן:

"וכאלה הם מצוות תורתנו: כולם בדבר האלוקים אל משה, ואת כולם כתב משה ומסרן להמון העצום ההוא בהיקבצם במידבר... ואף תיאורי הקרבנות, כיצד מקריבים אותם, ובאיזה מקום ולאיזה צד, ואיך הם נשחטים ומה מן המלאכות השונות יש לעשות בדם ובנתחים, כל אלה נתנו במפורש מאת האלו-ה" (מאמר ראשון צ"ט)

בנוסף לכך ישנם הלכות שנקבעו על ידי נבואה, ובבית שני, בו לא הייתה נבואה, הסתמכה ההלכה לעיתים על בת קול שהיא באה במקומה של הנבואה. לדעת ריה"ל האזהרה של "לא תוסיפו על הדבר אשר אני מצווך היום ולא תגרעו ממנו..."[18] פירושו אל תוסיפו על המצוות אלא בתנאים מסוימים. כלומר האזהרה נאמרה לגבי ההמון שלא יוסיף הלכות מסברתו, אך הנביאים והחכמים יכולים להוסיף מצוות על פי נבואתם או חכמתם[19].

המקור השני לידיעת המצוות האלוקיות הוא החכמים:

"תורתנו קשורה בהלכה למשה מסיני, או יוצאת מן המקום אשר אמר יבחר ה': "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"[20], במעמד שופטים ושוטרים וכוהנים וסנהדרין. ואנחנו מצווים לשמוע את השופט הממונה בדורו, כמו שאמר הכתוב: "ובאת אל הכוהנים הלווים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך" (מאמר שלישי ל"ט)

בתחילה שימשו בתפקיד זה הכוהנים ולאחר מכן בבית שני חז"ל. תפקידם של החכמים מתבטא בשני מישורים. מישור אחד הוא מישור טכני, להעביר את המסורת שהם קיבלו ממשה[21] בדקדוק רב, כולל את ניקוד המילים והטעמים בהם נקראת התורה[22]. המישור השני הוא יצירה בתורה. חכמים קיבלו דרך המסורת סודות בדבר השימוש בשלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם, ועל ידם הם דורשים דרשות בתורה[23]. בנוסף יש להם את הכוח לקבוע מצוות חדשות כמו חנוכה, פורים, הלל ונטילת ידיים וכדומה[24]. התורה הנמסרת דרכם נחשבת כאילו באה מן האלוקים כי היא באה על ידי סיוע מאת האלוקים. על חכמים שורה הארה עליונה הנותנת להם כוח שכלי שהוא מעל כוחו של השכל האנושי. על ידי כוח זה הם הגיעו להשגות שכליות בחכמת הטבע, השגות הדקות יותר מן ההשגות השכליות שהפילוסופים הגיעו אליהן. בלעדי השגות אלו עם ישראל לא היה יכול לדעת את חוכמות הטבע הדרושות לקיים את מצוות התורה[25]. על חכמות אלו הנקנות על ידי הארה עליונה נאמר הפסוק "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה"[26]. כמו כן התורה שנובעת מחכמים חסינה מטעויות משום שהם מקבלים סיוע מן השכינה, ובהיותם מספר רב של חכמים, ששכלם נקנה להם על ידי טבעם ועל ידי עמלם, לא יכול להיות שהם יסכימו לדבר המנוגד לתורה. ומאחר והם אנשים ששורה עליהם שכינה לא יכול להיות שהם יעשו קנוניה בינם לבין עצמם לרמות את העם[27].

שני מקורות אלו נסתתמו בימנו בעקבות עזיבת השכינה. בימי בית שני נפסקה הנבואה ובמקומה חכמים השתמשו בבת קול. בגלות נפסקה גם השראת השכינה על חכמים ולכן הדינים שנולדו בגלות לא מחייבים אותנו בברכה והם לא נקראים מצווה אלא תקנה או מנהג[28].

 

4. טעמי המצוות האלוקיות

המצוות האלוקיות כאמור לעיל, הן חוקים שאין לשכל מבוא אליהם. השכל לא יכול לאשר אותם ולא לסתור אותם, אלא הם מעל השגתו של השכל האנושי. לכן כל ניסיון לתת פרשנות לדרך בה פועלות המצוות האלוקיות הוא בהגדרה לא יכול להיות נכון. כך ריה"ל כותב על טעמים שכליים שהוא נתן על הקורבנות:

"ואין אני טוען ואומר בהחלט - חלילה לי מאל! - כי כוונת העבודה הזאת היא הדבר הזה אשר אמרתי - להפך! אל נכון נעלם הדבר ונעלה מזה, - אומר אני: תורת האלוקים היא, ומי שקיבלה בתמימות, בלי התפלפלות ובלי התחכמות, מעולה הוא מן המתחכם והחוקר; אך מי שנטה מן המדרגה העליונה הזאת אל המחקר, מוטב לו כי יבקש טעם לדברים האלה אשר יסודם בחכמה האלוקית מאשר יעזבם לסברות רעות ולספקות המביאים את האדם לאבדון" (מאמר שלישי כ"ו)

הטעמים למצוות הן רק בשביל מי שלא מקבל את מצוות התורה בתמימות והן לא מתימרות לומר את טעמן האמיתי. ישנה סיבה נוספת לכך שריה"ל ראה צורך לבאר את טעמן של המצוות. מאחר ומטרת הספר הייתה "תשובות לטענות נגד הדת המושפלת"[29], ומתוך השאלות של מלך כוזר והתשובות של החבר משמע שהדת היהודית נתפסה כדת פרימיטיבית שמגשימה את האלו-ה, לכן ריה"ל ראה צורך לתת טעמים לכמה מן המצוות על מנת להראות שאין ביהדות את הפגם של הגשמת האלוקים ופגמים דומים.

מצווה אחת שטעמה מבואר היא הקרבנות. מלך כוזר שאל את החבר על טעם הקורבנות שלכאורה מגשימות את האלוקים. הקרבת קורבנות לקב"ה כביכול מרמזת שיש לקב"ה צורך בקורבנות וגוף ליהנות מהם. החבר בתשובה למלך כוזר המשיל את המקדש לגוף האדם ואת השכינה השורה במקדש לנשמה. בדומה לנשמה השורה בגוף שהיא עצמה לא נזקקת למאכל ומשתה כדי להתקיים, אולם על מנת שהגוף יהיה מסוגל להכיל אותה הוא זקוק למאכל ומשתה. כך גם הקורבנות במקדש לא נועדו לשכינה עצמה אלא מכשירות את המקדש להשראת שכינה[30].

מצווה אלוקית נוספת שריה"ל נותן את טעמה, אחרי הסתייגות מנתינת טעמים לחוקים אלוקיים, היא ההרחקה מהצרעת. הצרעת קשורה לטומאת מת והיא כעין מוות לאחד מחלקי הגוף. בדרך הטבע השכינה שורה בעם ישראל והיא מחייה את נפשם וגופם, אולם כאשר הם חוטאים השכינה עוזבת אותם. כמו שרושם החיים בשעה שהוא עוזב את האדם פתאום, מחמת פחד ודאגה, גורם להופעת חולאים בגוף ובנפש, כך עזיבת השכינה את עם ישראל משפיעה על גופם כאילו הנשמה עזבה אותו ובעקבות כך מופיע נגע הצרעת. הצרעת אם כן היא כעין מוות רוחני ולכן יש להתרחק ממנה[31].

 

5. אופן קיום המצוות האלוקיות

את המצוות האלוקיות יש לקיים עד הפרטים הקטנים ביותר. אי דיוק, ואפילו אי דיוק קטן, בקיום המצווה גורם להפסדה המצווה כולה. החוקים הם כמו יצורי הטבע. כל מקרה קל שבקלים במהלך היווצרותו של אחד מן היצורים יגרום לכך שהוא יפסד. כך גם רק קיום החוקים של הקב"ה בצורתם המדויקת מאפשר לאדם להידבק בעניין האלוקי[32].

ביצוע בפועל של המצוות האלוקיות הוא לא תנאי בלעדי להדבקות בעניין האלוקי, חשובה גם צורת הביצוע של המצוות:

"כללו של דבר, שלשה הם יסודות עבודת האלו-ה על פי תורתנו: ה'יראה' ה'אהבה' ו'השמחה'. התקרב אל אלוקיך בכל אחת מאלה. ואכן בכניעתך בימי התענית לא תקרב אל האלו-ה יותר מאשר בשמחתך בשבתות ובימים טובים, אם שמחתך זו באה מתוך מחשבה וכוונה. כי כשם שהתחנונים צריכים מחשבה וכוונה, כך גם השמחה בדבר האלו-ה ובמצוותו צריכה מחשבה וכונה, למען תשמח במצווה עצמה מתוך אהבתך למצווה עליה ותכיר מה מאוד היטיב לך בה" (מאמר שני נ')

את מעשה המצווה יש לקיים בשמחה, ביראה ובאהבה הבאות מתוך מחשבה וכוונה לעבוד את הקב"ה. אחת התכונות שריה"ל מייחס לחסיד[33] הרוצה להתנבא, היא עשיית מלאכתו מתוך זריזות, חריצות ושמחה[34]. דוגמא לכך שקיום הפעולות ביחס נכון הוא הגורם לדבקות בעניין האלוקי, אפשר לראות בהשראת השכינה במשכן: "כי אכן הוקם המשכן במצוות האלו-ה ומעשה המשכן נעשה בתכלית החריצות והרצון על ידי כל הקהל... לכן נתחייב תכלית חיוב גם שכון השכינה בתוכם..." (מאמר שלישי כ"ג). לעומת זאת אי קיום המצוות בצורה כזאת מונע התחברות לעניין האלוקי. אחת הסיבות לאי התגשמות הנבואות האלוקיות בשלמותן בבית שני הייתה משום שאותם אלו שעלו לארץ לא עלו בלב שלם[35].

ביטוי לעקרון זה ניתן לראות באופן פסיקת ההלכה של המצוות האלוקיות. העקרונות המנחים את חכמים בפסיקת ההלכה הם "האסור" ו"המותר", אולם כאשר חכמים פוסקים את ההלכה הם גם מציינים את "הנאה" בתוך גבולות ההלכה:

"אולם החכמים עצמם שעה שהם קובעם גבולות כל דין ומורים התר ואיסור לפי הדין בלבד, הם מציינים לך גם מה שאינו נאה בתוך הגבולות ההם: כך הם מגנים אכילת בשר כס כס, והוצאת ממון מבעליו בתחבולת הדינים, והליכה מחוץ לתחום בשבת בתחבולת הערוב, ונשיאת אישה על פי תחבולה הממציאה התר לנישואין, והתרת השבעות והנדרים במיני הערמות שיתכנו לפי העיון ההלכי שאין עימו השתדלות דתית" (מאמר שלישי מ"ט)

אדם יכול לקיים בדקדקנות את המצוות אבל כל כוונתו היא לעקוף את האיסורים ההלכתיים. אדם הזהיר במצוות ה' צריך להישמר ולא להערים על המצוות. למה צריך להישמר מהערמות אלו? הרי אם המצוות האלוקיות הן חוקים שניתנו מאת הקב"ה כדי להדבק בעניין האלוקי, ויש לקיימם עד הפרט האחרון שאם לא כן תופסד המצווה כולה[36], אז גם ה"פרצות" במצוות הם מכוונות מאת האלוקים ולא גורעות מפעולת המצוות? אפשר לתרץ שאת הנהגות אלו חכמים קובעים בסיוע השכינה. לכן גם הן חלק ממערך החוקים האלוקיים. אולם אם כך למה הם לא שורת הדין? תירוץ נוסף הוא שהנהגות אלו הם לא חלק מהחוקים האלוקיים המסיעים להדבקות בעניין האלוקי. אלא הם נועדו להטמיע באדם את היחס אל המצוות. אל לאדם לזלזל במצוות ולחפש דרכים להערים עליהם. אלא הוא צריך לרצות לעשות את המצוות בשלמותם ועל כל תנאיהן. רק בגישה כזאת המצוות האלוקיות יממשו את יעודן[37]. לפי התירוץ השני, בצורת פסיקת המצוות האלוקיות יש רובד משני שהוא רובד שכלי ובלעדיו המצוות האלוקיות לא יממשו את ייעודן.

 

6. המצוות האלוקיות מיוחדות לעם ישראל

ריה"ל סובר שהמצוות האלוקיות מחייבות רק את עם ישראל. הסיבה לכך היא תכונתו המיוחדת של עם ישראל:

"כי אילו היה חיוב התורה מצד מה שהאלו-ה ברא את כולנו, היו שווים בה כל בני האדם, כלבן כשחור כי כולם ברואיו יתברך, אולם חיוב התורה עלינו הוא מצד מה שהוציאנו האלו-ה ממצרים ומצד היות לו התחברות עמנו בהיותנו סגולת בני אדם" (מאמר ראשון כ"ז)

כפי שכבר נאמר לעיל בתחילת המאמר מטרות המצוות האלוקיות הן הדבקות בעניין האלוקי, וההשגחה הפרטית. עם ישראל הוא העם היחיד הנושא בקרבו את התכונה שמאפשרת לו להדבק בעניין האלוקי ולהתנבא[38]. עם ישראל הוא גם העם היחיד המונהג ישירות על ידי הקב"ה ואילו שאר האומות מונהגות על ידי המקרה "ויהיו השבע בארץ הזאת ורעבה טובתה ורעתה תלויים בעניין האלוקי לפי מעשיכם ויהיה מנהג הטבע נוהג בכל העלום כולו אך לא בכם" (מאמר ראשון ק"ט). כלומר המצוות מותאמות רק לעם ישראל והן המסייעות לו להוציא אל הפועל את ייחודו בעולם.

ההוכחה שהתורה מתאימה רק לעם ישראל היא הוכחה אמפירית:

"האומות המתות, אשר ניסו לחקות את האומה החיה הגיעו לכל היותר לדמיון חיצוני, אמנם גם בניהם הקימו בתים לאלו-ה, אך בבתים ההם לא נגלה אות מאת האלו-ה. הם קיבלו עליהם פרישות ונזירות למען תשרה עליהם הנבואה אך היא לא שרתה עליהם. ואף גם זאת בהשחיתם דרכם, כי חטאו ועברו חוק, לא ירדה עליהם אש מן השמיים ולא מגפת פתאום למען ידעו אל נכון כי היה זה עונש על מרים מאת האלו-ה" (מאמר שני ל"ב)

האומות האחרות אע"פ שעשו מעשים הדומים בחיצוניותם למעשים שנעשו על ידי עם ישראל, לא שרתה עליהם השכינה והם לא הגיעו לנבואה. גם השגחתו של הקב"ה לא השגיחה עליהם אלא הם הושארו ליד המקרה.

 

ד. המצוות השכליות[39]

בניגוד אל המצוות האלוקיות, שמקור ידיעתם הוא רק ישירות מאת האלוקים, מקור ידיעת המצוות השכליות הוא השכל. מאחר ועם ישראל שווה לשאר האומות בשכלו המצוות השכליות מחייבות את כל בני האדם[40].במצוות השכליות כלולות שני סוגים של מצוות. המצוות השכליות - שהן מצוות מחשבתיות כגון להאמין בקב"ה, ולהודות לו על חסדו. והמצוות החברתיות - שהן כוללות את המצוות בין אדם לחברו[41].

 

1. מטרת המצוות השכליות

על המצוות השכליות כותב ריה"ל "אלא וכל הדומים להם הם החוקים השכליים, אך הללו אינם כי אם הצעות והקדמות לתורה האלוקית הקודמות לה בטבע ובזמן" (מאמר שני מ"ח). אמנם, המצוות האלוקיות מטרתם נעלית יותר מאשר מטרת המצוות השכליות, שבאמצעותן ממש היהודי את ייעודו בעולם הזה שהוא להדבק בקב"ה באמצעות הנבואה וכל הקרוב לה[42]. אולם המצוות השכליות "קודמות לה בטבע", האדם מרגיש צורך פנימי לקיים אותם בלי חיוב חיצוני. המצוות השכליות גם "קודמות לה בזמן", לפני שמקיימים את המצוות האלוקיות יש לקיים את המצוות השכליות.

כיצד המצוות השכליות מהוות הכנות למצוות האלוקיות?

הסבר ראשון הוא הסבר טכני. בלעדי המצוות החברתיות אף חברה לא יכולה להתקיים. ההוכחה לכך היא שכל חברה ואף החברה השפלה ביותר, כחברה של שודדים, שומרת על החוקים החברתיים. האדם הפרטי לא יכול להתקיים מבלעדי חברה, כמו שהוא לא יכול להתקיים מבלעדי מאכל ומשתה[43]. מאחר וכל העולם לא נברא אלא בשביל שהסגולה האלוקית תצא לפועל בנביאים ובחסידים[44] חברה צריכה להתקיים כדי שהם יוכלו להתקיים ולהגשים את ייעודו של העולם. הנביאים והחסידים לא זקוקים לחברה רק בשביל צרכיהם החומריים, אלא גם כדי לעלות מדרגות בנבואה. שהרי מעלתם היא לא מעלה פרטית שלהם אלא מעלה הנובעת מכוחו של כל עם ישראל, עד שגם על משה נאמר "מעלת בני ישראל אינה מכוח משה, להפך, גדולת משה אינה כי אם מכוחם" (מאמר שני נ"ו).

הסבר נוסף הוא הסבר מהותי:

"כי התורה האלוקית לא תשלם כי אם לאחר שלמות החוקה החברתית והשכלית, ובחוקה זו כבר נכללו מעשי הצדק וההודאה על חסד האלו-ה, ואיש החסר כל אלה מה לו כי יביא קרבנות או יקיים מצוות השבת והמילה ודומיהן אשר השכל לא מחייבן ואף לא דוחן? הלא הן המצוות שנתייחדו בהן ישראל כתוספת על המצוות השכליות" (מאמר שני מ"ח)

טרם שיקיים אדם את החוקים השכליים אין טעם לקיום החוקים האלוקיים. את המצוות האלוקיות עם ישראל קיבל רק בתור תוספת אל המצוות השכליות. כמו כן כבר במצוות השכליות נכללו המצוות שבין אדם רק לחברו וההודאה לאלוהים שהם גם צוו על ידי הקב"ה. אם כן אין משמעות לאדם המקיים מצוות אלוקיות בו בזמן שמצוות אחרות של הקב"ה הוא לא מקיים.

 

2. מקור המצוות השכליות

אל המצוות השכליות אפשר היה להגיע באמצעות השכל. אם כן מדוע עם ישראל צווה על מצוות אלו גם בתורה שנתנה בהר סיני? משום שגם את המצוות השכליות אי אפשר להסיק אותם בשלמותן באמצעות השכל:

"אף המעשים החברתיים והשכליים אינם ידועים בשלמות, כי גם אם נדע כל אחד מהם כשהוא לעצמו, אין שיעורו ידוע לנו. כך ידוע לנו כי ההענקה לעובד והכרת הטובה חובה הן, וכי אימון הנפש בצום ובכניעה חובה, כי ההונאה מגונה, כי מנהג ההפקר עם נשים מאוס וקרבת הבשר עם אחדות מן השארות מגונה, וכי כיבוד הורים חובה, וכיוצא באלה, אבל שימת הגבולות לכל אלה וקביעת שיעור מתאים לכל אדם אינן כי אם לאלו-ה יתברך" (מאמר שלישי ז')

אמנם את העקרונות של המצוות השכליות אנחנו יודעים, אולם את פרטי המצוות אין זה בכוח שכלו של האדם להסיק. סיבה נוספת היא "קביעת שיעור לכל אחד ואחד". יש חשיבות בכול אחד מחלקי הנפש ולבני אדם שונים מתאימות הנהגות שונות. היחיד היכול לקבוע מערכת חוקים שלא תפגע בהרמוניה של כוחות האדם אצל כל אחד ואחד הוא הקב"ה.

 

3. האם עם ישראל שווה לשאר העמים במצוות השכליות?

מקור המצוות השכליות הוא השכל ולכן מצוות אלו מחייבות גם את שאר העמים. עם ישראל לא יותר חכם משאר העמים, להפך אם הנבואה הייתה תלויה בחכמה היו הפילוסופים מקבלים כפליים בנבואה מעם ישראל[45]. כלומר מצויים בשאר האומות אנשים הנעלים מעם ישראל בשכלם. לכן לכאורה במצוות השכליות עם ישראל שווה לעמים.

אולם, על מנת לקיים את המצוות השכליות בשלמותם צריכה לבוא קבלה מאת הקב"ה. לא כדי להבין את המצוות אלא כדי לדעת איך לבצע אותם בפועל. הבנת החיוב והצורך שבמצוות השכליות אין לעם ישראל יתרון על שאר העמים, אך רק עם ישראל מקיים בשלמות את המצוות השכליות.

יתרון נוסף שיש לעם ישראל בקיום המצוות השכליות הוא בחיוב האדם להאמין בקב"ה. באמצעות השכל אפשר להגיע רק לאמונה "בשם אלוקים". כלומר האדם נפגש עם פעולותיו של אלוקים ודרכם הוא מתאר אותו. בדרך זו האדם יכול להגיע לאמונה באלוקים שאין לו רצון וגם לא ידיעה מהנעשה בעולם, בדומה לאמונתם של הפילוסופים או לאמונות שונות ומשונות אחרות. לעומתם, עם ישראל מאמין "בשם הויה". אמונה זו נוצרת לאחר מפגש עם הקב"ה עצמו על ידי הנבואה. אדם שהקב"ה דיבר איתו, לא מתעמת עם קושיות שכליות על הקב"ה, כמו איך יש לו רצון וידיעה, כי הרי הקב"ה בעצמו דיבר איתו וציווה אותו. אדם כזה יכול לקרוא לקב"ה בשמו הפרטי שמרמז על עצמותו[46]. רק עם ישראל הניחן בכושר הנבואי[47] יכול להיפגש עם הקב"ה ישירות ולכן רק הוא יכול לקרוא לקב"ה בשמו הפרטי.

 

ה. סיכום

ריה"ל מחלק את המצוות למצוות אלוקיות ומצוות שכליות. המצוות האלוקיות כוללות את המצוות המיסטיות. מטרתן של מצוות אלו היא להידבק בעניין האלוקי. כלומר להגיע לנבואה ולהצלחה גשמית על ידי ההשגחה האלוקית. למצוות האלוקיות יש שני מקורות: הנבואה, הכוללת את התורה שניתנה על ידי משה, והנביאים שבכל דור ודור. וחכמים, שעליהם שורה ודרכם היא מוציאה את דברה. המצוות האלוקיות הן חוקים שיש לקיימן על כל פרטיהן, שאם לא כן הן לא ממלאות את ייעודן. מצוות אלו מיועדות רק לעם ישראל, תפקידן הוא להוציא לפועל את התכונות המיוחדות לו, שהן נבואה והשגחה.

אל העקרונות של המצוות השכליות אפשר להגיע באמצעות השכל, אבל את פרטי המצוות יש לקבל מאת הקב"ה. המצוות השכליות מחולקות לשתים: מצוות שכליות, שהן מצוות על האמונה של האדם. ומצוות חברתיות, שהן המצוות שבין אדם לחברו. המצוות השכליות מהוות מצע הקודם בטבע ובזמן אל המצוות האלוקיות. כלומר גם מטרת המצוות השכליות הן להגיע לדבקות בקב"ה. בהבנת החיוב והצורך במצוות השכליות עם ישראל שווה לעמים אחרים, אך רק עם ישראל קיבל את פרטי המצוות השכליות מאת הקב"ה ולכן רק הוא יכול לקיימם בשלמות. גם האמונה של עם ישראל בקב"ה יותר מזוככת מאמונת שאר העמים. באמצעות השכל אפשר רק להגיע לאמונה "בשם אלוקים", כלומר לאלוקים הנפגש עם האדם דרך כוחות הטבע. ואילו עם ישראל נפגש עם אלוקים דרך הנבואה, וזו אמונה "בשם הויה".


[1] תודתי נתונה לדוד פריש שעזר לי להגיה את המאמר.

[2] במאמר זה אני מציג את הבנתי בנושא המצוות השכליות, אולם הרב ישראל הס זצ"ל בספרו 'דרך אמונה' (בפרק על תורה ומצוות עמ' 214-222) מציג את פירושו של הרב קוק זצ"ל על שיטת ריה"ל ביחס למצוות השכליות. לפי פירושו המצוות השכליות שיש להם טעם ושייכות בכל האומות, הם הדרך ארץ שקדמה לתורה והם החוקים החילוניים של המדינה. לעומת זאת המצוות שבין אדם לחברו הנמצאות בתורה, גם הם כלולות במצוות האלוקיות ואין להם טעם והאדם צריך לקיימן, לא מתוך הזדהות שכלית, אלא משום שה' ציווה. אצל ריה"ל לא קיימת חלוקה בין מצוות אלוקיות למצוות שמעיות כמו זו הקיימת אצל רס"ג. הוא מוכיח את שיטתו על פי תרגום יהודה אבן שמואל - "אלא וכל הדומים להם הם החוקים השכליים אך הללו אינם כי אם הצעות והקדמות לתורה האלוקית" (מאמר שני מ"ח). לפי הסברו תורה אלוקית כוללת את כל תרי"ג מצוות, כולל את המצוות שבין אדם לחברו, שגם הן כלולות בתור תוספת אלוקית המיוחדת לעם ישראל. המצוות השכליות הן דרך ארץ שקדמה לתורה ומהותן שונה מהמצוות הכתובות בתורה.

אני הבנתי שבמונח "התורה האלוקית" ריה"ל לא התכוון לכל תרי"ג מצוות אלא רק ל"מצוות האלוקיות" (שהן המצוות הדתיות שישראל מחויבים לעשות, בהמשך המאמר הן יוסברו לעומק). ובאמת בתרגומו של הרב קפח זצ"ל מופיע במקום "התורה האלוקית" - "המצוות האלוקיות". אין לי כלים להכריע של מי התרגום יותר מדויק, אולם כל מקום שריה"ל מזכיר את "התורה האלוקית" או "המצוות האלוקיות" תמיד מופיעות המצוות הדתיות ביהדות כמו שבת, מילה, קרבנות וכדומה ואילו כאשר מופיע המושג "המצוות החברתיות", "החוקים החברתיים" או "חוקים שכליים" תמיד מופיעות המצוות שבין אדם לחברו "מתנות עניים", "כיבוד הורים", "רצח" וכדומה או מצוות מחשבתיות, "אמונה בקב"ה" וכדומה. כמו כן תמיד המצוות המיוחדות לעם ישראל הן המצוות האלוקיות ולא החברתיות והשכליות. ואין אף מקום בו ריה"ל אומר שאין טעם למצוות כמו רצח, ניאוף וכדומה, או שלמצוות האלו קיים רובד נוסף יתר על משמעותן של המצוות האלו בשאר העמים. בנוסף גם ריה"ל מחלק בין מצוות "אלוקיות" ל"חברתיות" במצוות שהחסיד מקיים (מאמר שלישי י"א), ובהקשר למצוות השכליות ריה"ל טוען שאנחנו יודעים את העקרונות שלהם אבל לא את פרטיהם (מאמר שלישי ז'). אמנם זו לא ראיה, אולם כל הוגי הדעות בזמן ריה"ל כמו הרמב"ם ורס"ג כן חילקו בין מצוות שכליות למצוות שמעיות. וראיתי שגם הרב אבינר (בפירושו על הכוזרי ח"ב עמ' 243-246) והרב הנזיר זצ"ל (ב'כוזרי המבואר' עמ' ר"כ-רכ"א) חילקו בין מצוות שמעיות לשכליות בשיטת ריה"ל.

[3] מאמר ראשון ס"ח.

[4] מאמר ראשון ע"ט, אמנם לפי הפילוסוף ההתערבות היא על דרך האצלה ולא מצד בחירה של הקב"ה להתערב במציאות, אלא הוא מניע את החוקים הקבועים של הטבע, אבל בכל אופן גם לשיטתו יש חיבור כל שהוא בין האלוקים לחומר.

[5] על הסיבות למה המסורת נאמנת כהוכחה על ידי החוש עיין לעיל בפרק "מקורן של המצוות האלוקיות".

[6] מאמר ראשון פ"ז.

[7] מאמר ראשון ע"ט.

[8] היא נקראת ארץ הנבואה משום שאין אדם מתנבא אלא בארץ או בעבורה. מאמר שני י"ד.

[9] מאמר שלישי נ"ג.

[10] מאמר ראשון ע"ז, ע"ט.

[11] מאמר ראשון י"א, כ"ז, מ"ג ועוד.

[12] מאמר ראשון פ"ז, מאמר שני כ"ו.

[13] מאמר שני מ"ח.

[14] מאמר ראשון ע"ז, מאמר שלישי נ"ג; בטיעון זה משתמש ריה"ל כטיעון מרכזי כנגד הדתות האחרות שקבעו את מצוות דתם על פי סברתם השכלית ללא כל קבלה אלוקית.

[15] מאמר שלישי א', מאמר שני נ'. מסיבה זאת יוצא ריה"ל נגד עבודת ה' בפרישות. אולם ריה"ל מטיל הגבלה זו רק לגבי אנשים מהשורה ולא על אדם הרוצה להינבא. בזמן ששרתה הנבואה בעם ישראל אדם שחיפש נבואה היה נוהג בפרישות, ופרישות זאת לא הייתה פוגעת בעבודת ה' שלו כי כוחות החיים שלו היו מתמלאים לא מצרכים טבעיים אלא מהנבואה.

[16] מאמר שלישי ה'.

[17] מאמר ראשון ד', ח, כ"ה, מאמר שלישי נ"ג ועוד.

[18] דברים ד', ב'.

[19] מאמר שלישי מ"א.

[20] ישעיה ב', ג'.

[21] מאמר שלישי נ"ג.

[22] מאמר שלישי ל"א.

[23] מאמר שלישי ע"ג.

[24] מאמר שלישי ל"ט.

[25] מאמר שני ס"ד.

[26] מאמר שלישי ל"ט.

[27] מאמר שלישי ל"ט, מ"א.

[28] מאמר שלישי ל"ט. לא ברור מה המעמד של התקנות והמנהגים, האם גם הם אמצעי להתחברות לעניין האלוקי או שמא יש להם מעמד אחר. ואם יש להם מעמד אחר למה הם לא פוגמים בהרמוניה של המצוות האלוקיות ויוצאים מן השיווי? עיין לעיל בפרק "מקור המצוות האלוקיות חייב להיות מאת האלוקים".

[29] בעמוד הפתיחה של ספר הכוזרי.

[30] מאמר שני כ"ו.

[31] מאמר שני ס' - ס"ב. טעמים נוספים למצוות ראה - מילה - מאמר ראשון קט"ו, מכירת קרקעות - מאמר שני י"ח, שבת - מאמר שני נ', מאמר שלישי י', תפילה,שבת, יוה"כ - מאמר שלישי ה', תפילין, ציצית, ברכות - מאמר שלישי י"א, תפילה בציבור - מאמר שלישי י"ט.

[32] מאמר ראשון צ"ט, מאמר שלישי נ"ג.

[33] החסיד נמצא במדרגה מתחת לנבואה, בזמן שהנבואה לא קיימת היא המדרגה העליונה אליה האדם מסוגל להגיע. מאמר שלישי י"א.

[34] מאמר שלישי ה'.

[35] מאמר שני כ"ד.

[36] מאמר ראשון צ"ט.

[37] ברשימת הדוגמאות של המצוות שהובאו בקטע לעיל, מופיע גם האיסור להוציא ממון מבעליו בתחבולות הדיינים, שזו היא מצווה שכלית ולא אלוקית. במצווה זו ההשתדלות לא נועדה כדי להטמיע את היחס למצוות אלא לממש את מטרת המצווה השכלית. מאחר ולהוציא ממון בתחבולות הדיינים, כלומר לפי סעיפים משפטיים, אולי הוא קביל מבחינה רשמית אולם מבחינת האמת הממון הזה לא מגיע לך ולכן מבחינה שכלית אסור לך להוציאו.

[38] מאמר ראשון קט"ו ועוד

[39] עיין הערה מספר 1 בנוגע לחלוקה בין המצוות האלוקיות למצוות השכליות.

[40] מאמר שלישי ז'.

[41] מאמר שלישי י"א, מאמר שני מ"ח.

[42] מאמר ראשון ק"ט.

[43] מאמר שני מ"ח.

[44] מאמר שני מ"ד.

[45] מאמר ראשון צ"ט. אמנם כאשר השכינה שורה בעם ישראל, המעלה השכלית שחכמי עם ישראל מגיעים אליה היא מעל לחכמה אנושית, שבלעדי סיוע השכינה עם ישראל לא היה מסוגל לקיים את חוקי התורה, שרבות מן המצוות תלויות בחוקי הטבע (מאמר שני ס"ד).

[46] מאמר רביעי א', ג'.

[47] מאמר ראשון קט"ו.


חיים עמיר בלומן בן ציפורה
תגובות
כתוב תגובה




 

Loading

(חיפוש מתקדם)
 
ישיבת אמי"ת 'אורות שאול' רחוב ירושלים 1, רעננה. טלפון משרד: 097700354, פקס: 098783586
שאל את הרב, פרשת השבוע