ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

הויה ומלכות - נוסח הברכה ומשמעותה

ע"י: הרב מומי פאלוך

בדברים הבאים ישנו נסיון להעמיק במעט במשמעויות הרוחניות והחוויתיות של מס´ מרכיבים מנוסח הברכות הנאמרות על ידינו כל יום.

 


בדברים הבאים ארצה להעמיק במעט במשמעויות הרוחניות והחוויתיות של  מס' מרכיבים  מנוסח הברכות הנאמרות על ידינו כל יום.המבנה הקלסי של כל הברכות מורכב משני חלקים שהם שלושה:  פתיחה, גוף הברכה, ובברכת המצוות והשבח ישנה לעיתים גם חתימה.


 


הויה ומלכות


א. פתיחה


כל פתיחת ברכה  נושאת אופי כללי: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם(ובברכת המצוות ( אקב"ו) ללא התייחסות לתוכן ספציפי כזה או אחר.


 


ב. מקורה של הפתיחה


נחלקו גדולי תלמידי רבי , אמוראי הדור הראשון  בבבל וא"י- רב ור' יוחנן, מהו המרכיב החיוני וההכרחי באמירת ברכה אשר הופך אותה מאמירה לברכה.


"אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת ה' אינה ברכה. ור' יוחנן אמר כל ברכה שאין בה הזכרת מלכות אינה ברכה"[1]. ממשיכה הגמרא ואומרת שאביי,  טען שמסתבר כוותיה דרב והראיה היא ממשנה במסכת מעשר שני[2] משנה זו מצטטת מדרש הלכה על פרשיית וידוי מעשרות [3] ובהם (במשנה ובמדרש) נאמר "לא עברת ממצותיך ולא שכחתי - לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו"(שם).  ויש לדייק שמך נאמר ולא מלכותך. הגמרא בשם ר"י דוחה ראיה זו.


 


ג. תחום המחלוקת


מהו תחום המחלוקת בו נחלקו  רב ור"י?


ניתן להציע כמה אפשרויות :


א. מחלקות קוטבית - לדעת רב רק הזכרת ה' הופכת אמירה לברכה. ולדעת ר"י רק הזכרת מלכות.


ב. לדעת רב הזכרת ה' ו/או מלכות הופכת אמירה לברכה. ודעת ר"י רק מלכות. יש לציין שמן הירושלמי עולה עמדה מעין זו . בירושלמי מובאת דעתו של רב כמי שטוען שכל ברכה שאין בה הזכרת מלכות(!) אינה ברכה.מכפילות/ סתירה זו של עמדת רב בירושלמי ובבבלי ניתן להסיק שלדעת רב יש אפשרות לומר או מלכות או הזכרת ה'.


ג. לדעת רב רק הזכרת ה' הופכת אמירה לברכה, ולדעת ר"י הזכרת מלכות ו/או הזכרת ה' .


 


ד. שורש המחלוקת.


ע"'מ לעמוד על שורשה של מחלוקת  ר"י ורב יש לעמוד על ההבחנה שבין מלכות והזכרת שם הויה.


 


א.ירושלמי מלכות =רוממות


הירושלמי[4] מזכיר את דברי ר' תנחומא המנמק את החובה להזכיר מלכות מתוך דברי דוד המלך בתהילים:


"ארוממך אלוקי המלך". על-פניו נראה שטופס הברכות שלנו מושתת על פסוק זה : "אלוקינו מלך העולם". משמעות הדבר היא שהזכרת מלכות באה מתוך הרצון לרומם את ה'.


 


ב.הרמב"ם והחסידים - הויה ורצון[5]


בדרך אחרת ניתן לומר שההבחנה בין הזכרת ה' ובין הזכרת מלכות נוגעת בשורשו של מוסד הברכה- חויה לעומת חניכה.


לדעת ר' צדוק הכהן   [6] יש לכל ברכה תפקיד מביע ומבטא. האדם מברך כאשר הוא חווה את הנוכחות האלוהית באופן בלתי אמצעי. בלשנו של ר"צ "הרגשת הנוכח" עד כדי ש"ירגיש  באמת בלבבו איך השי"ת ברגע זה שליט בכל והוא אופה פיתו ומכין מזונו..." מסיבה זו הפניה אל הקב"ה נעשית בגוף שני - אתה. התואר המתאים למפגש יחודי ואינטימי זה הוא הויה, הקב"ה הווה ,נוכח וממלא את העולם במציאותו . הברכה כמו התפילה שייכת למרחב החויה הדתית של מפגש האדם עם אלוקיו.


כתב הרמב"ם  במו"נ[7]:  "כל אלה ( פרטי ספר  האהבה ) הם מעשים המקנים דעות מועילות". חובת התפילה וקר"ש וכך גם הלכות ברכות נועדו להשריש באדם דעות ישרות. לברכה אופי ותפקיד מדריך ומחנך. הברכה לפני הנאה נועדה לחנך את האדם ולהישיר את דעתו למען ישכיל וידע כי לא על על הלחם לבדו יחיה האדם.וכך כתב גם ביד החזקה[8]: " וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו". לברכות ישנו תפקיד מחנך ומשפיע. באמצעותן קונה האדם דעת אלוהים ישרה ומידות נכונות. הברכה כמרחב חניכה!


הביטוי המוצלח יותר המבטא את הערך המדריך והמכוון של הברכה הוא המונח מלך - הקב"ה כפי שמופיע אלינו (רם נישא ונסתר אך)בעל רצון המצווה מדריך מכוון ומיישר את מחשבותיו ורגשותיו של האדם.


נמצינו למדים שיתכן  ומחלוקתם ההלכתית  של האמוראים בשאלת נוסח הברכה, האם שם הויה או מלכות , אינה אלא שיקוף מעשי פרקטי של מחלוקת רעיונית רוחנית בשאלת משמעותן ותפקידן של הברכות .


 


ברכה - בין תפילה ומצוות


מחלוקת זו כפי שמופיעה בדברי האמוראים בשאלת נוסח הברכה וכפי שבוטאה מפורשות בעולם הרוח(ר"צ והרמב"ם), נוגעת לשאלה כללית יותר והיא מקומם של הברכות במכלול הקשר בין האדם וקב"ה. שלושה קשרים עיקריים קושרים את ישראל לקב"ה  : תורה מצוות תפילה. ההבחנה בין שלושת אלו עמוקה ורחבה ואין כאן המקום לעסוק בה.  באופן גורף ניתן לומר שבעולם התפילה יתר מתומ"צ קיים יסוד חוויתי ומביע את קרבת אלוהים, לעומת התורה שכשמה כן היא - מורה.  היסוד המחנך המורה והמדריך שבתורה  ניכר בה יותר מבתפילה. בעקבות הדברים דלעיל  ניתן לנסח מחדש את מקומם של הברכות אשר נמצאות בתפר שבין עולם התפילה ועולם התורה. לדעת הרמב"ם הברכה כמו המצוות והתורה נושאים אופי מחנך ולדעת החסידים הברכה קרובה לעולם החויה והרגש.


 


אתה


הפניה לקב"ה בגוף שני היתה נתונה במחלוקת עוד בראשית ימי האמוראים (ירושלמי שם). לדעת רב אין להתייחס לקב"ה בגוף שני ולדעת שמואל אפשרי הדבר. ההסתייגות מהתבטאות שכזו ולחילופין התמיכה בה יתכן וגם הם נובעים מאותו חילוק בסיסי האמור לעיל בשאלת מטרת הברכות, חויה או חניכה, וסוג המפגש עם הקב"ה כנוכח או כנסתר. לאמור לדעת רב הפניה אל הקב"ה צריכה להאמר בגוף שלישי משום שהוא רואה בברכה את יסוד החניכה. לעומתו טוען שמואל שהברכה היא מרחב החויה של מפגש האדם ואלוקים, ואין מתאים ממנו לדבר בגוף שני - אתה.


לדעת הרשב"א [9]הלשון המעורבת שאנו נוהגים בה בברכותינו : נוכח (אתה) ונסתר(בורא/יוצר) נובעת מן הצורך להפנים שני יסודות אמוניים בסיסים : " האחד שהוא ית' מחוייב המציאות.. והב' שאין אמתתו מושגת כלל". והם הם הדברים האמורים לעיל[10].


להלכה פסק המשנה ברורה (ריד,ס"ק ג) שמי שדילג על מילה זו יצא .


 


הלכה


נחלקו הראשונים[11] בשאלה כמי הלכה האם כר"י שלעולם הלכה כמותו כנגד רב, או שמא הלכה כרב משום שאביי טען שמסתבר כמותו. פסק הרמב"ם להלכה (ברכות א,ה) ובעקבותיו השו"ע (ריד,א) " כל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה". החובה היא כפולה גם הויה וגם מלכות. מלשונו של הרמב"ם משמע שהבין את דעת רבי יוחנן כפי אפשרות ג' שהועלתה, לאמור לדעת רבי יוחנן החובה היא כפולה אמירת הויה וגם מלכות הם תנאי בסיסי להפיכת אמירה לברכה.


שתי הערות מעניינות מופיעות בדברי בעל התניא בשו"ע שלו(שם, א-ב) :


"כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה וכל ברכות הפותחות בברוך צ"ל גם מלכות בפתיחתן ואם לאו לא יצא.."


א. בעל התניא, כמו הרמב"ם,  מבין שלדעת רבי יוחנן שני המרכיבים, הויה ומלכות, הכרחיים להגדרת ברכה. ואולם לדעתו ישנו הבדל גדול בין שני המרכיבים הללו. המרכיב הבסיסי להגדרת ברכה הוא שם הויה! ואולם ישנו דין נוסף והוא דיני פתיחה בברכות המשלימים את דיני חתימה. במסגרת זו של פתיחה וחתימה ישנה חובה לומר מלכות!


ב. אם אמר מלך ולא אמר העולם לא יצא היות ואין משמעות למלך ללא העם המקבל מלכותו. בדיעבד, מוסיף הגר"ז, שאם אמר המלך יצא י"ח[12].


 


חלופות וחריגים


חריגים


ישנם מס' מקומות בהם לא מופיע דפוס זה של ברכה (הויה /מלכות). אציין שתים מהם:


1.ברכה הסמוכה לחברתה כגון ברכת התורה , או ברכת אהבה רבה. אלו ברכות שאינן פותחות בברוך וזאת משום שהן סמוכות לברכה הקודמת ודי בכך[13].


2.בברכות שמו"ע איננו  מוצאים אנו את הדפוס הנ"ל: ברוך אתה ה'.


שתי תשובות בדבר א. לדעת התוס' [14] אלוהי אברהם הוא תחליף ראוי לאמירת מלכות היות ואברהם היה זה שהמליך את הקב"ה לראשונה[15]. ב. לדעת הרוקח[16] (סי שסג) דיני תפילה הכוללים בקשות,  שונים מהותית מדיני ברכות ואין בהם את הקריטריונים של דיני ברכות.


 


חלופות - תרגום ומילים נרדפות


מה דינה של אמירת ברכה הכוללת שם ומלכות בלועזית? האם ניתן לומר שו"מ ע"י מילים נרדפות


דיון זה מופיע בדברי הגמרא בסמוך לדיון הקודם:


מסופר בגמרא (ברכות מ/ב):" בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר בריך מריה דהאי פיתא  אמר רב יצא".  הגמרא מעמתת את הלכת רב זו עם ההלכה הקודמת המחייבת את הזכרת השם בכל ברכה ובשל כך מתקנת את דבריו של הרועה: " בריך רחמנא מריה דהאי פיתא"כלו' לדעת רב כל זמן שישנה הזכרת השם בברכה יצא י"ח ואף אם נאמרה בלשון זרה. הזכרת שם זו איננה רק חובה טיקסית לומר את השם המפורש,  שבו קדושה עצמית אף שאינו מבין את משמעותו, אלא חובה חינוכית להזכיר את השם בכל שפה שהיא המובנת לו, לפני אכילתו. במילים אחרות אין חובה לומר דוקא את אחד מן השמות שאינם נמחקים (אדנות הויה אלוקים וכדו') אלא להזכיר את הסימן הלשוני המורה על המסומן האלוקי.


 


הלכה


להלכה פסק השו"ע את  עמדתו של רב [17] : " אמר בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא יצא".


שער הציון [18]מסתייג וטוען  שזהו דוקא בזמנם ש"היו קורין לש"י בלשון זה (רחמנא)" אז ניתן לצאת בתחליף זה אך בימינו לא. שער הציון בדבריו מעלה שאלה מעניינת  האם התחליף ,רחמנא, הוא תחליף זמני  או מקודש ? האם היום שאיננו דוברים שפה זו יכולים לצאת באמירת רחמנא? לדעת שער הציון לא. כל תחליף לשם הויה  חייב להיות אקטואלי ומדובר בשפה בת זמננו .


ברוח זו מוסיף המשנה ברורה [19]וטוען שאף אם אמר ברוך המקום (בעברית) יצא ידי חובה.


 


תרגום או סימן


מכאן יש מקום להסתפק בדברי האחרונים[20]בדינו של מי שטעה ובמקום לומר את השם המפורש, טעה ואמר את המילים השם (קורה רבות לעולים בפעם הראשונה בחייהם[בר-מצוה]). האם העובדה שכינוי זה הוא כינויו של הקב"ה בדרך של כבוד, גורמת לכך שיצא ידי חובה כי הזכיר את שמו ית', או שמא יש חובה לומר את אחד השמות המקודשים[21]?. לדעת אחרונים אלו אין לצאת ידי חובת הזכרת השם אלא באחד מן השמות המקודשים. דברי רב בגמרא המתיר לומר את התחליף רחמנא, מוצדקים משום שמונח זה הוא תרגום "של השם הקדוש לארמית"!


מתקבלת מחלוקת מעניינת. לדעת  האחרונים אין לצאת ידי חובה אלא בהזכרת אחד מן השמות המקודשים או תרגום שלהם לכל שפה אחרת.


לעומ"ז מדברי המשנה ברורה ושער הציון נראה שניתן לצאת לא רק בשם או בתרגומו, אלא בכל כינוי עכשווי. בלשוננו נאמר שניתן להשתמש בכל סימן לשוני שברור הוא  שהמסומן את  הוא שמו ית'.


 


 




[1] בבלי ברכות מ/ב


[2]  פ"ה,יא


[3]  דברים כו,יג


[4] ברכות פ"ט ה"א


[5] רעיון זה מבוסס על דברי הרב קוק עין איה ברכות  פרק ו פסקה לה ; על כיוונים נוספים ראו דבריו של הגרי"ד סולוביצ'ק , איש ההלכה גלוי ונסתר, ירושלים תשמ"ט עמ' 239-271 .


[6] רסיסי לילה סי"ג ; מי השילוח בראשית ח"ב ד"ה בראשית; הנ"ל תרומה ח"א ד"ה ויקחו לי תרומה


[7] ח"ג ,מד


[8] הלכות ברכות א,ד


[9] שו"ת הרשב"א ח"ה תשובה נב


[10]הצעה אחרת להתהוות נוסח מורכב  זה ראו י' היניימן , התפילה בתקופת התנאים והאמוראים,ירושלים תשמ"ד, פ"ג,  שם מציע היינימן הסבר היסטורי ורעיוני שונה מהרשב"א.


[11] הובאו דעותיהם בב"י או"ח רי"ד


[12] וכך נפסק בביאור הלכה ריד ד"ה ואפילו


[13] ב"י סי'  ריד ד"ה ומה  ; ערוך השולחן ריד סב.


[14] מ/ב ד"ה אמר


[15] וכן הובא ברא"ש ובב"י שם


[16] וכן הובא בב"י שם, ערוה"ש וגר"ז שם.


[17] קסז,י


[18] קסז,סקנב


[19] קסז סקי"ג


[20] פסקי תשובות רטו הערה 6


[21] על שמות אלו ראו בדברי הרמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ו.

 

 

בית המדרש