ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על אלול ותשובה

ע"י: הרב שי פירון

לכאורה למה יש צורך באלול? מדוע לא נסמוך על הרגש הטבעי ועל התפרצות אוטנטית, אישית, בנקודת הזמן המתאימה לכל אחד שבו האדם יערוך את חשבון נפשו? השאלה הזאת מובילה לשאלה הכוללת מהי חזרה בתשובה? מה משמעותה האישית? האמנם הימים ה"נוראים" כ"כ נוראים באופן אישי?על כך במאמר הבא

ושוב....אלול. הקריאה א-ל-ו-ל והשופר הנשמע בכל בוקר, השיחות על תשובה, עצרות ההתעוררות, תפילות וסליחות, ותשובה ותפילה, ועוד פעם תפילה ותשובה, וצדקה, הרבה צדקה. אלול.


באוויר תחושה, של דין, של עצב גדול, שלא תמיד נמהלת בו שמחה במידה ראויה. כאלו הם ה"ימים נוראים", שגם ההתכוננות אליהם יש בה משהו מתסכל, מעצם הריטואל החוזר וההכתבה  'מבחוץ' האומרת כי עכשיו הוא זמן המוקדש לתשובה. ולכאורה למה יש צורך באלול? מדוע לא נסמוך על הרגש הטבעי ועל התפרצות אוטנטית, אישית, בנקודת הזמן המתאימה לכל אחד שבו האדם יערוך את חשבון נפשו? השאלה הזאת מובילה לשאלה הכוללת מהי חזרה בתשובה? מה משמעותה האישית? האמנם הימים ה"נוראים" כ"כ נוראים באופן אישי?


שאלות אלו מובילות לאגדה חסידית ידועה המספרת על החסיד אייזיק בן יעקב מהעיר קרקא שחלם כי  מתחת לגשר בעיר אחת רחוקה מסתתר אוצר גדול. אייזיק שהמתין לשעת כושר מתאימה, התגנב מביתו באחד הלילות כדי לחפור מתחת לגשר. שומר הגשר ששם לב ליהודי החשוד, מיהר לבצע "נוהל מעצר חשוד", שגרמה ליהודי לספר לשומר על החלום. השומר שחייך במבוכה למשמע הסיפור, סיפר ליהודי שגם הוא חלם אודות אוצר גדול המצוי מתחת לתנור בביתו של יהודי בשם אייזיק בן יעקב מקרקא, אולם הוא איננו מתכוון להרחיק נדוד עד לאותה עיר שידוע שחצי מיהודיה נקראים יצחק והחצי האחר מכונה יעקב. איזה סיכוי יש לו למצוא את האוצר שם?? שמע היהודי את חלומו של השומר הגוי, מיהר לחזור לביתו, חפר מתחת לתנור ומצא שם אוצר גדול שממנו בנה בית כנסת העומד על תילו עד עצם היום הזה ברובע היהודי בעיר קרקוב. הסיפור היה במהלך השנים תשתית למעשיות רבות, ביניהן לספרו של פאולו קואלו- 'האלכימאי' שגם הוא עוסק בהכרה בדבר הטעות האנושית הנפוצה המקריבה את נקודת המוצא על מזבח המטרה. אנו שואפים לנקודת סיום רחוקה, בעוד שהאמת קרובה הרבה יותר.


אותו רעיון מסתתר בתהליך התשובה. רעיון התשובה הוא לא לרצות להיות משהו אחר. השלב הראשון בהליך התשובה הוא ללמוד לקבל את עצמי, על מכלול סגולותי ומגרעותי.  


בעיני, מבין כל שלבי התשובה, זהו גם השלב הקשה ביותר, ואליו התכוון הרמב"ם בהליך "הכרת החטא".  הכרת החטא היא לא רק להבין את המעשה ושורשיו , אלא עיקר להכיר את העושה ומניעיו.    
עניין זה בא לידי ביטוי גם בפרשת השבוע שלנו הפותחת ואומרת: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.  וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה". וידוע פירושו של רש"י שאמר: "למלחמה על אויבך - לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע".


התורה פרשתינו מלמדת שני יסודות מרכזיים בהתנהלותו של אדם בריא. ראשית, הימצאותו של היצר הרע היא עובדה קיימת ו"אנושית" לגמרי. עלינו להכיר את עצמנו על הכשלונות ובכל שמציאות מורכבת ומסובכת מלווה את חייו של האדם. חוסר הכרה בחולשה אנושית, בניית עולם אוטופי,  לא מובילה לבניינם של חיים בריאים. הכרות שלי עם עצמי, היא שלב ראשון בהליך ההעצמה האישי שעלינו לעבור.


שנית, אנו לא נכנעים לחולשות אלא נלחמים בהן. האדמו"ר מסלונים מאריך לבאר רעיון זה ומסביר כי עצם היציאה מעולם מוגן היא 'מלחמה'. בשלוש משבתות אלול אנו עוסקים ביציאה למלחמה כנגד שלוש אויים שונים. בפרשה הקודמת קראנו "כי תצא...וראית סוס ורכב". השבת אנו קוראים  "כי תצא למלחמה..וראית בשביה", ובשבוע הבא:  "כי תצא מחנה על אוייבך". שלוש האזכורים הללו מרמזים על אותה מלחמה בסופו של דבר; המלחמה על הנאמנות לזהות האישית- עצמית, כנגד הטשטוש המאחד המכסה על  היחודיות האנושית. רק הכרה עמוקה שה אני מקבל את 'עצמי',  מגייסת את הכוחות כולם למלחמה הנכונה.


כך גם הופכים הימים הנוראים מכותרת כללית, ציבורית, לימי תוכן שבהם אנו יוצאים בכל שנה מחדש למסע הכרות מחודש עם ה'אני', ה'אישי, הבלעדי. דווקא מתוך נקודת המוצא הציבורית, נשלח כל אחד אל עצמו. במשך כל השנה אנו מחפשים את האוצר שמתחת לגשר, כשלקראת סופה של השנה אנו  מגלים שהתשובות לשאלות, התהיות והחלומות, נמצאות בתוכנו.


הנה ימים "נוראים" באים, ונוראותם היא בכך שאינם מפשרים לברוח מה'אני' אל 'אחר' עלום. אלו ימים של קבלת תורה מחודשת שבהם עלה משה למרום לקבל לוחות שניים, שתקנו את הלוחות השבורים. הימים הנוראים הם ימים של אמון גדול בעצמנו ובמה שיש בתוכנו. אלו ימים של שמחה גדולה, שמחת הגילוי, שבסופו של דבר 'אין הדבר תלוי אלא בי'.  


המאמר מתפרסם בעלון 'השבת' של צוהר .בשל בקשת הרב לא יאושרו טוקבקים במאמר זה.


 


 


 

 

 

בית המדרש