ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מחיצה מבדלת או מחיצה מפרדת?

ע"י: הרב רונן נויברט

מה דינה של מחיצה בביהכ"נ? כיצד לבנותה וכיצד להתחשב ברגשות הנשים? על כך בתשובה הבאה

 


שאלה:


קהילתנו חושבת מזה תקופת מה על הרחבתו של בית הכנסת. אחד הדרישות שעלו במהלך הדיונים על הנושא הייתה לארגן מחדש את כל נושא ההפרדה בין העזרות בבית הכנסת בצורה שתשקף את השינויים שחלו בשנים האחרונות במקומה של האישה בקהילה ושיתופה בבית הכנסת. לא מדובר ח"ו על ביטולה של המחיצה, אלא על סידורה מחדש בצורה שממנה ישתמע כי תפקידה הוא להבדיל אבל לא להפריד. נשים רבות אומרות כי ההפרדה מוחלטת בין העזרות גורמת להם לחוש כאילו הן מודרות מהתפילה, והדבר מעליב אותן. נבקש לדעת האם יש דרך נכונה בהלכה להתחשב בתחושות ובשינויים הללו וכל זאת מבלי לפרוץ גדרות אסורים?


 


תשובה:


השאלה נוגעת בשני עניינים הקשורים בסוגיה אחת שלכאורה יש בינהם סתירה. עניין ההפרדה ועניין מעמד האשה מייצגים שני ערכים נפרדים, והשילוב בינהם מחייב לבחון את המקור התורני וההלכתי של שניהם, ומתוך כך למצוא את נקודת האיזון.


המקור והיסוד להפרדה בין המינים בעניינים שבקדושה נמצא בתקנה שהתקינו חז"ל למנוע קלות ראש בשמחת בית השואבה וזו לשון הגמרא (סוכה נא.): "תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באין לידי קלות ראש. התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה". מטרת ההפרדה, כאמור, הינה מניעת הערבוב בין המינים ולא בהכרח יצירת מצב שבו לא תהיה אפשרות של צפייה על עזרת הגברים מעזרת הנשים. יתרה מכך, רש"י בפירושו במקום אף הוסיף שמטרת הגזוזטרא שהיו מתקינים במקום היא "כדי שיהיו נשים עומדות שם בשמחת בית השואבה ורואות", היינו יצירת מצב שבו הנשים הן חלק מהחוויה וזאת על אף ההפרדה שבין העזרות.


יש שלמדו מהגמרא קומה נוספת ופירשו כי מטרת התיקון לא הייתה רק הפרדה אלא גם חסימת אפשרות של הסתכלות מצד גברים לתוך עזרת הנשים. כך גם מפרש הרמב"ם בפירוש המשניות: "כי העם היו מתקנים מקום לאנשים ומקום לנשים, ומקום הנשים למעלה ממקום האנשים, כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים". אמנם בהלכות לא הזכיר הרמב"ם את עניין ההסתכלות כלל כי אם את מניעת הערבוב וכך כתב גם בהלכותי:" היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו". (הלכות שופר, סוכה ולולב פ"ח הי"ב).


כך גם פסק להלכה בעל "האגרות משה", ר' משה פיינשטיין, שכתב שעיקר הטעם למחיצה הוא מניעת הערבוב ולפיכך פסק כי עדיף לבנות עזרת נשים מוגבהת (שכן אז אין צורך במחיצה או וילון אשר יסתירו את הנשים). אם מכל סיבה שהיא רוצים שהנשים תתפללנה במפלס אחד עם הגברים, קובע הרב פיינשטיים כי די במחיצה המגיעה עד גובה הכתפיים וזאת משום ש"אף שנראים הראשים אף בי"ח טפחים כשעומדות, הרי שלא יבא מזה לידי קלות ראש. והמחמירין להגביה המחיצה עד שלא יתראו גם ראשיהן תבוא עליהן ברכה".


מכאן נבוא לברר את הערך השני של מעמד האשה בתוך חווית התפילה. עליית מעמד האישה בדורנו הינו תהליך אינטגרלי מתהליכי הגאולה אליהם אנו עדים בתקופתנו. האיש והאשה נבראו שוים כמאמר הפסוק:  "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אדם", כשירידת מעמדה של האישה לאורך הדורות  הוא תוצר של החטא הקדמוני של האכילה מעץ הדעת, כפי שנאמר בפסוקים: "ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך". מעמדה בפועל של האישה אינו מייצג את מצבה המקורי, כי אם מציאות מקולקלת שצריכה להתקן. במציאות מתוקנת עתידה להתחדש האשה ולשוב למעמדה הראוי, כנבואת ירמיה: "כי ברא ה' חדשה בארץ: נקבה תסובב גבר." (ירמיה ל"א, כ"א), וכפירושו של רש"י במקום: "שהנקבה תחזור אחר הזכר לבקשו שישאנה" , כלומר: יחזור לשרור בעולם המצב המקורי של השוויון.


שינוי זה בטבעו של העולם (כמו גם הירידה ברמה הרוחנית של דורנו) מהווה גם הוא שיקול הלכתי חשוב וכך פסק בעל שו"ת שרידי אש, הרב יחיאל יעקב ויינברג (חלק ב סימן יד) כשקבע כי אין צורך במחיצה גבוהה יותר מ- 18 טפחים: "אבל בזמננו נשתנה המצב ונשתנו הטבעים, והנשים אם תשארנה בבית ולא תבואנה לביהכ"נ תשתכח מהם תורת היהדות לגמרי, ובוודאי שאסור להדיחן ולהרחיקן בגלל חומרא יתירה ... ובזמננו הנשים מקפידות מאוד אם מרחיקים אותן מבתי התפילה, והליכה לתפילה בביהכ"נ היא בזמננו קיום היהדות לנשים ולאמהות. ולכן עצתי לכבוד תורתו לעשות מחיצה גבוהה י"ח טפחים ותבדיל בין הנערים ובין הנערות"


היוצא מכל הנ"ל שאכן יש מקום מבחינה הלכתית לבנות את העזרות באופן שתתאפשר לנשים חווית תפילה של שותפות ללא פגיעה במסגרת ההלכתית. הפתרון העדיף כאמור, הינו בניית עזרת נשים מוגבהת וללא צורך בוילון, ואם הדבר אינו מתאפשר מכל סיבה שהיא, אז הבדלה במחיצה עד גובה הכתפיים המספקת מעיקר הדין. במקרה זה ניתן בהחלט לבנות את עזרת הנשים לצד עזרת הגברים, דבר שיאפשר קרבה גדולה יותר של הנשים למרכז ההתרחשות ביהכנ"ס, וממילא גם תשפר את חווית השותפות בתפילה. ראוי לציין כי גם אם בוחרים לנקוט בשיטה אותה מציע ר' משה פיינשטיין למחמירים, היינו בניית מחיצה עד גובה הראש, עדיין אין צורך במחיצה שתחסום הרמטית את זווית הראייה (שהרי ההסתכלות אינה הבעיה), אלא די במחיצה שלא תאפשר שיחה בין הגברים לנשים אע"פ שניתן יהיה לראות דרכה.


אולם מעל הכל עומד ערך השלום והשלמות הקהילתית. אסור חלילה שהדיון בנושא יגרור מחלוקות שלא לשם שמיים, מריבות בלתי פוסקות , לשון הרע וכדומה. אשר על כן, כדאי וראוי למצוא פתרון אשר יהיה מקובל על מרבית חברי הקהילה ואשר עומד, כמובן, בסטנדרטים ההלכתיים אשר הוזכרו לעיל, "והאמת והשלום אהבו".


הרב רונן נויבירט, ר"מ בישיבת ההסדר פ"ת ומנהל מחלקת קשרי החוץ של ארגון 'צהר'.המאמר התפרסם בעלון 'השבת' של צוהר.

 

 

בית המדרש