ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מדוע משה לא מינה שופטים בעצמו?

ע"י: עקיבא ביגמן

מתי הציע יתרו למנות שופטים? מדוע משה לא עשה זאת לבד? מה היחס בין המסופר בספר שמות למסופר בספר דברים? על כך במאמר הבא


שתי קושיות טורדות את המנוחה בלימוד פרשיית ביקורו של יתרו וביקורתו על התנהלותו של משה. ראשית, הצעתו של יתרו נראית כל כך הגיונית וסבירה, כך שהתנהלותו של משה נראית תמוהה וחסרת אחריות. מדוע משה התעקש לנהוג בדרך זו על אף שיש להניח כי היה מודע לחסרונותיה? ועוד תמוהה העובדה שמשה משתכנע לכאורה בקלות רבה כל כך, כך שהצעתו של יתרו מתממשת באופן מיידי - אם הצעה זו כל כך הגיונית מדוע לא חשב על כך משה לבד? ומאידך - אם הייתה למשה סיבה לשלול אפשרות זו בתחילה, מה ראה לנכון לשנות את התנהגותו בקלות כה רבה?שנית, המעיין בתיאור המקביל בספר דברים, רואה מייד שני הבדלים משמעותיים. מצד התיאור הכרונולוגי פרשת מינוי השופטים מתרחשת רק לאחר העקירה מהר סיני בתחילת המסע לארץ ישראל, ואילו אצלנו נראה לכאורה כי האירוע מתרחש עוד לפני מתן תורה; ומצד היוזמה למעשה, מינוי השופטים נעשה שם על פי בקשתו של משה, בעקבות קושי רב 'איכה אשא לבדי' ואילו כאן דומה כי היוזמה באה מצידו של יתרו.בשורות להלן אבקש להציע הצעה לביאור הסתירה בין שתי הפרשיות, כאשר דומני כי הצעה זו תאפשר לנו להבין את עמדתו של משה לפני ביקור יתרו ואת הסיבות לשינוי בעמדותיו.


 ברצוני לטעון כי ביקורו של יתרו אכן נערך לפני מתן תורה, כפי שמצויין בכתוב. בשלב זה יתרו צופה בהתנהלותו של משה ומביע את ביקורתו על כך. אולם משה עדיין אינו ממהר ליישם את הצעתו של יתרו, שכן לדידו התנאים עדיין אינם בשלים לכך. רק לאחר מתן תורה, (אולי בסמוך לפרשיית השליו ולמינוי שבעים הזקנים בבמדבר) חש משה בקושי העצום שיש בניהול העצמי של כל העם, ועל כן מבקש הוא מיוזמתו למנות דרגי ביניים, כפי הצעתו המקורית של יתרו. וזהו למעשה התיאור המופיע בספר דברים.


את הפסוקים המתארים את ביצוע המלצות יתרו כבר בספר שמות, נסביר כי מתארים הם את התוצאה הסופית שאליה הובילו הצעות אלו, אך אין הכוונה לומר שמשה ביצע זאת באופן מיידי. התורה משלבת בפרשת ביקור יתרו את התיאור העתידי לפיו הצעות אלו אכן ימומשו בסופו של דבר.


לפי זה, יוצא כי בין הצעתו של יתרו לבין קבלתה על ידי משה אכן קרא מאורע מרכזי ומשמעותי ביותר - מתן תורה. הצבתו של מאורע זה בין שני שלבים אלו בביזור סמכויותיו של משה יש בו להסביר את סברתו של משה בתחילה, שמנעה ממנו לקבל את עצת יתרו, ואת הסיבה לכך שלבסוף הודה לו ויישם את הצעותיו.


כידוע, לפני מתן תורה מקור ההכרה באלו-הות ובצווי הא-ל נבע מתוך האדם, ברמות שונות של נבואה אישית. התגלות כללית לכלל האומה ולא כל שכן נתינת קובץ חוקים והוראות טרם התרחשה. על כן, במציאות זו אכן חסרה התשתית המתאימה לביזור סמכויותיו של משה - על סמך איזה כלים יוכלו דרגי הביניים לפסוק הלכה ולהורות תורה? המקור הבלעדי להנהגה הרוחנית מצוי בתחום הנבואה, ומי לנו גדול ממשה שיכול לשמש בכך?!


רק לאחר מתן תורה, כאשר הקב"ה הפקיד ביד האדם את תורתו, ומסר לו את הכלים השכליים לפיענוחה ופרשנותה, נוצרת האפשרות - אפילו התיאורתית - לחלוק את תפקידי הפסיקה וההנהגה עם אנשים אחרים שאינם נביאים. ונשים לב - תכונותיהם של השופטים והשוטרים המתוארות בפרשה אינן מועילות כלל כאשר מקור הסמכות הוא הנבואה! תכונות אלו מועילות רק במידה ומדובר במערכת של פרשנות וסברה, של דיון ופיענוח כאשר יושר אישי וחוסר משוא פנים יכולים להבטיח הסקת מסקנות ברורה יותר ואמיתית יותר.


יוצא אפוא, כי בשעת הצעתו של יתרו, חסרו שני התנאים ליצירתו של ביזור סמכויות - עדיין לא נוצר הצורך הדחוף בכך, והיה חסר המנגנון שיכול לאפשר זאת. רק לאחר מתן תורה והשינוי המשמעותי שאירוע זה חולל בדרכי הכרת הבורא ותורותיו, נוצרה המסגרת המאפשרת ביזור; וככל הנראה מסיבות שונות (השערתי היא שמדובר באירוע השליו שהוליד את שבעים הזקנים) נוצר אף הצורך הדחוף בכך בשל עומס הפניות הרב.

 

 

בית המדרש