ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

קומץ המנחה כמצפן

ע"י: רועי זמיר

רועי זמיר מדבר על קומץ המנחה כיסוד היכול להשליך על עבודתו החינוכית של המורה ועל יחס התלמיד למבחן ורמאות המתרחשת סביבו


פרשת ויקרא כמו חלק גדול מספר ויקרא כולו עוסקת הנושא הקורבנות. ישנם סוגים שונים של קורבנות קומץ המנחה הוא אחד מקורבנותיו של העני שלא יכול להרשות לעצמו להקריב קורבנות מן החי ומקריב על גבי המזבח קומץ של סולת בלולה בשמן. המדרשים מדגישים פעמים רבות את הערך הרב שיש גם לקורבנו הדל של העני כאשר הוא בא מתוך כוונה טובה. אחד הסיפורים הקצרים הממחישים את העניין הוא מדרש הבא המופיע במדרש רבה .


"מעשה באשה אחת שהביאה קומץ של סולת והיה כהן מבזה עליה. ואמר: ראו מה הן מקריבות? מה בזה לאכול? מה בזה להקריב? נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה כאלו נפשה הקריבה..." .


אמת המידה של הקורבן על פי סיפור זה אינה כמותית אלא איכותית. השאלה היא שאלת יחסית. איכותו של הקרבן נמדדת לפי אלו כוחות של הקרבה הצליח המקריב לחלץ מעצמו ולא לפי כמות ההון אותה הוא גייס על מנת להקריב את הקורבן היקר ביותר.


הקומץ של המנחה שימש גם אצל הדרשנים סמל למעט המחזיק את המרובה . המדרש משתמש בקומץ המנחה כדגם למשהו הנאחז ביד מתוך כוונה ראויה לעומת מצב בו לכאורה ישנו ריבוי אך הוא בעל ערך מפוקפק.


נפש כי תקריב מנחה לה ר' יצחק פתח 'טוב מלא כף נחת ממלוא חפנים עמל ורעות רוח', טוב מי ששונה שני סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הלכות ואינו רגיל בהם אלא 'ורעות רוח' - רצונו שיקרא בעל הלכות


טוב מי שיש לו עשרה זהובים ונושא ונותן ומתפרנס בהן, ממי שהולך ולווה ברבית ... אלא 'ורעות. רוח'-רצונו שיתקרא סוחר


טוב מי שהולך ופועל ועושה צדקה משלו, ממי שהולך וגוזל וחומס ונותן צדקה משל אחרים... רצונו שיתקרא: בעל מצוות.


לא פעם יש לנו נטייה להתפשר ולטשטש את הרצינות בה הדברים נעשים ובלבד שנוכל להציג לאחרים או לעצמינו שפע של הישגים. זהו המכנה המשותף של הדוגמאות שמביא המדרש כמו הדוגמא על מי שמוכן לקחת הלוואות בריבית רק על מנת שיכל להיקרא סוחר או מי שגוזל אך מפזר את מעותיו לצדקה. קומץ המנחה מחזיר אותנו אל המימדים הנכונים. עדיף מעט ובכוונה רואיה מריבוי סתמי שמאחוריו יש ריק. טוב קומץ של אמת ביד מערמות רבות של שקר.


לא פעם מתמודד המורה עם השאלה הזו. כאשר הוא צריך לבחור בין היושר החינוכי של הפנמת תחום ידע מסוים (לימודי או ערכי) לבין היכולת להציג מיצג שווא כאילו הידע הזה אכן נרכש. יש כלים שונים לעקוף את הצורך לדעת באמת ולהישאר רק עם הקליפה של הידע שנוגעת רק לשאלה איך להצליח במבחן.לא פעם עומד התלמיד בפני הדילמה הזו ולפעמים הוא גם עלול לחטוא בהעדפה של דרכים לא כשרות כמו העתקה ובלבד שהוא יוכל להציג מצג שווא של הצלחה.קומץ המנחה שבפרשה יכול לשמש לנו מצפן ליחס הראוי בין המראה החיצוני של המעשה לבין המשקל הסגולי שלו.


 


נקודה למחשבה.


בפרשה יש קורבן מיוחד לנשיא שחטא בשוגג על כך אמר רבן יוחנן בן זכאי, "אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו. אם על שגגתו מביא חטאת - צריך לומר מהו על זדונו? אם נשיא שלו מביא חטאת - צריך לומר מהו הדיוט?," . כיצד צריך לנהוג מחנך שחטא בשוגג האם עליו לחשוף את טעויותיו או שמא עליו להצניע אותן.

 

 

בית המדרש