ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שיטות בניית המשכן השונות

ע"י: יהושע קמפינסקי

לפני כמה שבתות קראנו על כך שהקב"ה מצווה את משה לבנות את המשכן. מטרת המשכן היא להוות מקום בו הקב"ה נוכח בעולם ובעם ישראל. להיות מקום השכינה של הקב"ה בעולם.

"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:  וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב...“[1]. בתחילת הציווי הראשוני על בניית המשכן, התורה מביאה את החלק המשמעותי ביותר שלו- מרכזו, ארון הקודש. ארון הקודש הוא ארון שאמור להכיל את לוחות הברית. אמור להכיל 'חפץ' שמגיע מהרגע הכי קודש שהיה לעם ישראל- מעמד הר סיני, מתן תורה. מעל אותו ארון הקודש נמצא הכפורת ומעליו שני 'כרובים'- שתי דמויות שהקב”ה מתגלה מביניהן. החדר הזה היה החלק הכי מקודש והכי פנימי של המשכן, 'קודש הקדשים'. רגע אחרי הציווי על בניית ארון הקודש, ממשיך הקב"ה ומצווה את משה לבנות את שולחן לחם הפנים ואת המנורה. השולחן והמנורה נמצאים באזור החיצוני יותר, 'הקודש'. לאחר מכן משה מצווה בבניית הגדר, החומה המפרידה בין הקדושה לבין שאר העולם, ובהמשך הקב"ה מוסיף את הציווי להקים מזבח הנחושת וכן הלאה. אם כן, הקב"ה מצווה את משה רבנו, האדם שלמעשה הוריד את התורה לעם ישראל, להקים את המקדש. הוא אומר לו להתחיל בחלק הכי מקודש, בארון ומשם לצאת החוצה אל הכלים האחרים ורק אח"כ להגיע אל ה"גדר".

ברגע שמשה רבנו רוצה להקים את המשכן הוא מקבל ציווי להעביר את 'המושכות' למישהו אחר. "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה:”[2]. כאמור, על אף העובדה שמשה היה רוצה להקים את המשכן, הקב"ה מעביר את המושכות למישהו אחר. כאשר אותו בצלאל מתחיל לבנות את המשכן, מצטרף אליו אדם נוסף, אהליאב בן אחיסמך. הם מתחילים להקים את המשכן יחד עם עוד אנשים 'חכמי לב'. "וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם:”[3]. 'עושי המלאכה' עוסקים קודם בהכנת הפרוכת, המסךשל 'הקודש', ורק לאחר מכן עוסקים בהכנת ארון הקודש. בהמשך עוסקים במלאכה (כמעט)[4] לפי הסדר, מהחלק הפנימי, 'קודש הקודשים', אל העולם של החול. 'עושי המלאכה' בונים את המקדש בסדר שונה מהסדר בו הקב"ה צווה את משה לבנות את המשכן. למעשה הם בונים את המשכן שלא כמו הציווי שניתן למשה(!). לא רק שמדובר בהקמה לא מדויקת של משהו שהקב"ה ציווה להקים, מדובר במקום משכנו של הקב"ה.

ישנן תכונות שהתורה מספרת לנו על בוני המשכן, כלומר על בצלאל בן אורי בן חור, אהליאב בן אחיסמך ושאר עושי המלאכה. בצלאל הוא אדם המלא ברוח אלוקים, ויש לו חכמה, בינה ודעת. העבודה שלו ושל 'עושי המשכן' היא עבודה שעוסקים בה אנשים 'חכמי לב'. ניתן לראות בכך הסבר לשינוי בסדר בניית המשכן בין הציווי שניתן למשה מהקב”ה, לבין זה שנעשה בפועל ע"י 'עושי המלאכה'. מיד לאחר עשרת הדיברות, עם ישראל זועק אל משה באימה: "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת”[5]. עם ישראל פונה אל משה ומתחנן ממנו שלא יהיה בעתיד מפגש בלתי אמצעי עם הקב"ה. מעמד כזה הוא מעמד מפחיד, שמסוגל למחוק את האדם. מסיבה זו, למעט מעמד הר סיני, לא הייתה שום התגלות ישירה של הקב"ה אל עם ישראל. בהליכה במדבר, למשל, משה תמיד היווה חוט מקשר בין הקב"ה לעם. אם כן, מה הייתה הבעיה בהקמת המשכן באופן שבו הקב"ה ציווה את משה? למה היה צריך אנשים "חכמי לב" שיתרגמו את הציווי הנ"ל להקמה לבין איך שהיא הייתה בפועל?

האופן שבו משה העביר את התורה היה קבלה מלמעלה, והעברה ישירה לעם. בהקשר של הקמת המשכן, משה קיבל את צורת הבניה בה צריך להקים את המשכן כמו שהקב"ה ציווה לעשות- כלומר, להתחיל בקודש הקודשים, בבניית ארון הקודש, לאחר מכן לעבור החוצה אל שולחן לחם הפנים ואל המנורה, ורק אז להגיע אל האוהל. לעומת זאת כשבצלאל התחיל להקים את המשכן, הוא עשה זאת תוך בניית מחיצות תחילה, ורק לאחר מכן עבר לבניית הכלים.

משה היה כולו איש של קדושה. איש שמצוי למעלה ומוריד את התורה למטה. מבחינתו, אין צורך בבניית מחיצות כדי להביא את התורה לעולם. לבצלאל, לעומת זאת, יש "חכמת לב". בצלאל מבין שלא כל אחד יכול להגיע ישר מהקודש אל החול. הוא מבין שאנשים זקוקים ל'מחיצות' בינם לבין ארון הקודש. זאת, כאמור, כיוון שהארון מאיים. הקמת המחיצות לפני בניית ארון הקודש נועדה לאפשר לעם לקבל את המשכן, ולקב"ה לשרות בתוך ישראל.

אני חושב שהדברים נוגעים גם אלינו היום. אמנם לא באותם ממדים של 'בניית המשכן וכליו'- אנו לא מתקרבים לאותה קדושה- אבל כתלמידי ישיבה, אנו אמורים להיות בניסיון ובשאיפה להנחיל את התורה לעם. זכורות לי פעמים רבות שמורים היו מעבירים לנו שיעורים בכתבי הרב קוק או לימודי גמרא שהיו מנותקים ולא ברורים. כך גם מדריכים בבני עקיבא שדיברו גבוה ורחוק מאתנו, החניכים. בין אם מדובר בדברים שאנו אומרים למשפחה בשבתות, פעולות ערב שמועברת לחבריא ב' בסניף, שיחות עם חברים או כל דבר אחר שדרכו אנו מנסים לתת לעולם מבחינה רוחנית- עלינו לשאוף לעשות זאת ממקום שלא מנותק מהעולם, אלא מדבר בשפה המובנת לו. בסופו של דבר אם נדאג לעשות את זה, זה יאפשר לנו לתת את התורה לעולם. אולי נאמר דברים פחות מרוממים, כאלה שפחות משמעותיים בשבילנו, אבל נצליח להגיע אל הלב של העולם.

בנוסף, אני מאמין שנוכל להפיק מזה דברים טובים. אם נשקיע ונצליח לדבר בשפה של מי שאנחנו משוחחים איתו, נצליח ללמוד ממנו הרבה יותר משניתן לו.




[1] שמות פרק כה, י-יא.

 


[2] שמות פרק לא, ב-ה.


[3] שמות פרק לו, ח.

 


[4] ישנם הבדלים נוספים, אך אכמ"ל.


[5] שמות פרק כ, טו.


 

 

בית המדרש