Yeshivat Orot Shaul, Ra'anana

Online Torah

Beit Hamidrash

Why do we really learn Torah

By: Avrumi Gross

קד. והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו. דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון. (ח:)

רש"י: מחמת אונסו - שחלה או שנטרד בדוחק מזונות הזהרו בו לכבדו.

שברי לוחות מונחות בארון - דכתיב "אשר שברת ושמתם בארון" אף השברים תשים בארון.

One should be careful regarding honouring and respecting an elder who has forgotten his Torah because of reasons beyond his control. The proof for this is that the Torah teaches us that both the 'second tablets' and the 'first tablets' (the broken ones) were placed together in the Ark. (Meaning, it is necessary to honour that which is now ‘incomplete’ but previously was whole and holy). 

הורה שבהיות תכלית חכמה מעשים טובים, הנה הזקן כיון שעסק בתורה גם קנה דעת כל ימיו, נשאר בנפשו קניני הצדק והיושר, ואף ששכח תלמודו, הנה נאבדו ממנו הפרטים, אבל המושגים הטהורים הכוללים שהם נצברים בנפש מריבוי הידיעה ולימוד זה אינו משתכח, כמו שלא נִתן כולו להאמר בפה, רק רוח האדם הפנימי הוא מכיר אמתת נועם המשרים לפי ערכו בתורה ודעת יראת ד'.

(Remain - נשאר | Lost - אבד | Gathered, Collected - נצברים | To be verbalized - להאמר בפה | Pleasant - נועם)

The essence of Talmud Torah is to achieve the good deeds which transpire from one’s learning. An elderly person who has spent his life studying Torah, yet forgets it in his old age, still retains the characteristics of righteousness and uprightness which he originally attained. The pure and holy concepts which he has accumulated will not be forgotten. Similarly, there are certain things which a person knows, yet he is unable to articulate them in words. Despite his inability to describe these concepts, it does not mean to say that they do not influence his Neshama; rather, they are part of the knowledge which is imprinted on his soul.

ההשגה השכלית ראויה היא להיות נערכת לפי מדתה של המהות המוסרית של עומק הרצון, ואז היא משתלמת בעצמה, ומשלמת את האדם המשיג בהשלמה כזאת שמביאה ברכה לו ולעולם. היסוד המוסרי ברצון מתעמק הוא לפי רוב המעשה, ובזה מונח כבר הכלל הגדול של הנטיה הטובה להיות תמיד מעשיו מרובים מחכמתו. ויראת ד' הבאה מתוך עומק שיקוף של כובד ראש פנימי, צריכה היא תמיד להכריע את יתר הערכים הנפשיים, אז ימצא האדם את עצמו במצב של מרגוע פנימי. בהיות ההשגה מתעלה הרבה מחוג הרצון, היא מנתקת את האדם מעמדתו הבינונית הראויה לו לפי מדתו, ולמעלה עליונה מהותית לא תוכל להביאו, כי לא השכל, כי אם הרצון המהותי, עושה את החטיבות העצמית. על כן ראשית חכמה היא תמיד יראת ד', שכל טוב לכל עושיהם. (קובץ ה, עט)

Also in this Piska, Rav Kook writes that the ultimate purpose of one’s learning is not necessarily the knowledge which he acquires, but the effect that it has on his Nefesh in the ‘long run’. Meaning, intellectual development is not the purpose; rather it is one’s Ma'asim Tovim which one performs.