השבוע למדנו במשלי לא את התביעה המוסרית של התורה ממנהיגים ושופטים.
בשבוע הקרוב נעסוק בסוגיית חלוקי כפרות ודין תינוק שנשבה מתוך כך אין מתאים לפתיחת השבוע מדבריו היסודיים של הרמב"ן ביחס לקורבן פר העלם דבר של ציבור בפרשת שלח לך: "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה" - הפרשה הזו סתומה במשמעה ויטעו בה בעלי הפשט לומר שהוא קרבן על מי שלא עשה מה שצוה לעשות והוא שוגג ודבריהם דברי רוח שאם כן יהיה חיוב קרבן בכל מצות עשה שבתורה כשלא קיים את כולם ושגג באחת מהם ויהיה חיוב כרת בכל מי שאינו מקיים את כולם כשיעבור על אחת מהן במזיד כי הכתוב אומר (פסוק כג) את כל אשר צוה ה' (אותו) אליכם ועוד שאמר כאן (פסוק כד) והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה כי שגגתם במעשה שעשו לא שישבו ולא עשו וכן אשר תעשה ביד רמה (פסוק ל) אבל טעמו שתשגו ולא תעשו מה שצוה השם אבל תעשו הפכו או יאמר שתשגו ולא תעשו מצותיו במה שהזהיר אתכם שלא לעשות כי המניעות בלא תעשה יקראו מצות כמו שאמר (ויקרא ד ב) כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה והנה חיוב הקרבן הזה בשגגת העדה משונה מן הקרבן האמור בפרשת ויקרא כי שם חייב להביא פר לחטאת (שם פסוק טו) וכאן פר לעולה ושעיר לחטאת ועל כן הוצרכו רבותינו לומר (הוריות ח) שזה הקרבן על שגגת ע"ז ולשון הכתוב שלא נוציא אותו מפשוטו ומשמעו יאמר וכי תשגו מכל המצות ותעברו על כל מה שצוה השם לכם ביד משה שלא תעשו דבר מכל מה שצוה אתכם תקריבו הקרבן הזה ולכך לא הזכיר בכאן כאשר יאמר בקרבנות החטא "אחת מכל מצות ה'" והנה זה כפי משמעו הוא קרבן מומר לכל התורה בשוגג כגון ההולך ונדבק לאחת מן האומות לעשות כהם ולא ירצה להיות בכלל ישראל כלל ויהיה כל זה בשוגג כגון שיהיה ביחיד תינוק שנשבה לבין האומות ובקהל כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם או שיאמרו כמו שזכר בספרי (שלח קטו) מפני מה אמר המקום לא שנעשה ונטול שכר אנו לא עושים ולא נוטלין שכר כענין שהיו ישראל אומרים ושואלים את יחזקאל שנאמר (יחזקאל כ א) באו אנשים מזקני ישראל וישבו לפני אמרו לו רבינו יחזקאל הרי עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו וכו' או שישכחו את התורה וכבר אירע לנו כן בעונותינו (כי) בימי מלכי ישראל הרשעים כגון ירבעם ששכחו רוב העם התורה והמצות לגמרי וכאשר בא בספר עזרא באנשי בית שני וזהו שמוש לשון הכתוב שהשגגה הזאת הנזכרת כאן היא בתורה ובמצות בכללן ועל כן ייחדו להם רבותינו מצוה אחת שבשגגתה יצא מכלל ישראל ומכל המצוה בהם והיא עבודה זרה ויהיה שיעור הכתוב וכי תשגו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא תעשו דבר מכל מצות ה' כי המודה באלוה זולתו כבר הוא בטל אצלו כל מה שצוה השם הנכבד בין במצות עשה בין במצות לא תעשה שאם יש אלוה זולתו יראתו ומצותיו וכל החיוב בהם אינו כלום ובאה זאת הפרשה להשלים בתורת כהנים דין שגגת עבודה זרה כי הספר הזה ישלים דיני הקרבנות כאשר פירשתי (בתחלת הספר) ונכנסה כאן בעבור שהם מרו דבר השם ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (לעיל יד ד) להיות שם במצרים כאשר היו בראשונה בלא תורה ובלא מצות והנה באה הפרשה להודיעם כי אפילו בע"ז יכפר על השוגגים אבל העושים ביד רמה יכרית אותם וכבר פירשתי הכרת הזה בסדר אחרי מות (ויקרא יח כט) השיעור לעילוי נשמת גילה וקסלר בת חיים שמחה ז"ל
בתלמוד על פורים נכתבה מסכת שלמה ואילו על חנוכה נכתבו שני דפים במסכת שבת ועל נס חנוכה עצמו נכתבה שורה אחת וגם בה מזכירים את נס פח השמן. ניתן לראות שחכמים השמיטו את מלכות בית חשמונאי. על כך מסביר הרמב"ן בפירוש על פרשת ויחי. השיעור לעילוי נשמת גילה וקסלר בת חיים שמחה ז"ל
אנו מאמינים בעיקרון של דרך ארץ קדמה לתורה, אך בורים בהבנת משמעותה האמתית. בשיעור הרב מברר מהי דרך הארץ שעליה דיברו חז"ל כאשר הם הנחילו לנו כלל זה.
לאחר שלושת שיעורי ההקדמות בשיעור זה ראש הישיבה הרב יובל שרלו עובר להסביר על המקור התורני לתפיסה זאת של מוסר הנביאים וסדר האופרטיבי שהם הציגו בפני עם ישראל. בשיעור זה ענינו על השאלה שליוותה את הלימוד בשלושת השיעורים הקודמים והיא: כיצד למדו הנביאים את העמדה הזאת שהציבו לעם ישראל היכן מצינו זאת קודם לכן בתורה?
מתוך עיון בדברי הרמב"ן על שני הפסוקים הבאים בספר דברים יד א-ב: "בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם: לֹא תִתְגֹּדְדוּ, וְלֹא-תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם--לָמֵת. ב כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וּבְךָ בָּחַר יְהוָה, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה" פתחנו את השבוע בלימוד יסודות חשובים בנוגע ליחסה של התורה לרגשות ולתחושות הטבעיות שיש לאדם במהלך חייו. וראינו כיצד התורה נותנת מקום לאותם תחושות ומאפשרת לנו לתת להם מקום וביטוי בחיינו הרוחניים. שבוע טוב!
דברים שנאמרו על ידי הרב יובל שרלו ב"לגעת ברוח" בנושא התמימות הראשונה והתמימות השניה.
מתוך עיון במספר רשימות שונות מספרי התנ"ך המבקשות להציג את דמות הצדיק/הרשע. אנו רואים שהמוקד הוא סביב מצוות והנהגות של בין אדם לחבירו. בשיעור דנו מה ההשלכות של הבחנה זאת ביחסים שבין מצוות שבין אדם לחבירו לעומת קונו. פתחנו בשאלה הגדולה שההבחנה הזאת מעלה בנו: מה המקור לגישה זאת שמצאנו בנביאים והכתובים? והיש לזה מקור בתורה? את התשובה לכך כבר נלמד בשבוע הבא.
בשיעור למדנו על הנביא ישעיהו שבא בפני בני דורו אשר בטוחים שהם צדיקים וטובים בעיני ה' שהרי ביהמ"ק לא פוסק מעבודתו לרגע וכל עמ"י עובדי ה' באים למקדש נושאים תפילות. והנביא צריך להגיע בפניהם ולהפך את לבבם, ליצור אצלם תפנית בצורת החשיבה עד שיבינו שכל עוד החברה שבה הם חיים מושחתת מהיסוד אין כל משמעות למעשי הקודש במקדש. ועליהם לתקן את מעשיהם במהרה שכן - ציון במשפט תפדה!
