חיפוש

הרב יובל שרלו

שאלה

שלום, אני גר בדירת שותפים. יש לי שותף מבית דתי, למד בישיבה תיכונית וישיבת הסדר, אך כיום מגדיר את עצמו "דתי לייט". מדי פעם הוא מכין אוכל בשבתות וכדומה שכולם אוכלים ממנו. היום הוא סיפר לשותפים שהיה בחו"ל ולא היה לו בעיה לאכול במאפיות ופיצריות בלי תעודת כשרות, הוא אמר שהוא רק בדק שאין שם דברים לא כשרים מובהקים כמו פירות ים וכדומה. האם העובדה שזה נראה שלא אכפת לו לאכול בכאלו מקומות גורם לכך שאי אפשר לאכול ממה שהוא מכין? לפי דעתי הוא לא יכשיל בכוונה או משהו כזה... אך אני לא יודע. תודה

תשובה


שלום וברכה


זו שאלה רגישה ועדינה.

יסוד ההלכה הוא כמובן שלכל אחד יש חזקת כשרות, ועד אחד נאמן באיסורים.

ברם, זו חזקה. כאשר נוהגים שלא כשורה מאבדים את חזקת הכשרות.

השאלה היא האם הוא נמצא במצב בו הוא איבד את חזקת הכשרות, בשל העובדה שהוא עצמו כלל אינו מקפיד על ההלכות והן לא חשובות בעיניו, או שבשל העובדה שעדיין ההערכה היא שהוא לא יכשיל בכוונה, והתנאים הם דווקא לבישול כשר (יש כלים ראויים וכדו').

נוח לי להביא את דברי הרב מלמד הי"ו בפניני הלכה שאני מסכים איתם:

"...אמנם נאמנות בסיסית זו תלויה בשני תנאים: הראשון, שמדובר באדם שיודע לקיים את פרטי המצווה. לכן נהגו לבדוק אדם שהתחיל לשחוט אם הוא יודע לעשות זאת כהלכה (חולין ג, ב; שו”ע יו”ד א, א; ערוה”ש קיט, ב). כמו כן, כשהתברר לחכמים שעמי הארץ אינם בקיאים בדיני טהרות וטומאות, תקנו שלא לסמוך על עם הארץ בענייני טומאה וטהרה, אלא אם כן יקבל על עצמו בפני שלושה ללומדם ולשומרם, ואז סומכים עליו ועל אשתו וילדיו (רמב”ם מטמאי משכב ומושב י, א-ה).

התנאי השני, שאינו מזלזל במצווה, אבל אם נודע כמזלזל במצווה, אין סומכים עליו. לפיכך, כשמצאו חכמים בימי בית המקדש השני, שמפני המחיר הגבוה של המעשרות, יש מעמי הארץ שאינם מפרישים אותם, גזרו שסומכים לעניין מעשרות רק על מי שהתחייב בפני שלושה להיות נאמן עליהם (סוטה מח, א; ירושלמי סוטה ט, יא; רמב”ם מעשר ט, א; לעיל ח, יג)".

אמנם, במקרה שלכם, על אף הזלזול במצווה, הדברים אינם שלו, הוא לא מפסיד כסף מכך שהוא מבשל אוכל כשר וכדו'.

על כן, נראה כי מותר לסמוך עליו אבל חובה לפקוח עין, ואם נשמע ממנו או נראה כי הוא איבד גם את חזקת אי ההכשלה של אחרים – יהיה אסור לאכול מבישוליו.


כל טוב ויישר כוח