ייצוג עובדים בערכאות - דיני לשון הרע

שאלה

שלום לכב' הרב,   אני עובד כ20 שנה בתפקיד של עורך דין בשנים האחרונות בדיני עבודה.    האופן בו מבוצע תפקידי (ולדעתי כך נוהגים מרבית אם לא כלל עורכי הדין) הינו בהתאם למאפיינים הבאים: 1. הלקוח או הפונה משטחים את הסיפור שלהם בפני. 2. במסגרת הסיפור הם שוטחים את הפרשנות שלהם לעובדות. 3. לעיתים רבות הסיפור מלווה בטענות והשמצות כלפי מנהל/מעסיק ולעיתים גם כלפי עמית לעבודה. בלא מעט פעמים אני מביע  אמפתיה לפונה לאחר שהפונה מתאר עוול שלדעתו נעשה לו. בע"ה אני משתדל לא להיות בוטה, אבל יוצא לי לומר, שמה שנעשה זה לא בסדר/לא חוקי/לא והןג וכיוצ"ב. 4. במסגרת תפקידי אני בוחן את הסיפור של הפונים. כמייצגם אני מציג את עמדתם העובדתית ובמקרים לא מעטים גם את פרשנותם (למיטב זכרוני, בזמנו כב' הרב נתן לי היתר לכך) וזאת במסגרת כתבי טענות וטענות בע"פ בהליכי מו"מ, שימוע לפני פיטורין ובית הדין לעבודה. 5. ברור לי שלא תמיד עמדתם אינה משקפת את מלוא האמת (לעיתים כן אבל פעמים רבות גם לא), באופיי אני בכלל לא אדם של שחור ולבן, אבל בדרך כלל אין לי את הכלים וזה לא תפקידי לחקור ולשפוט את אמינותם (למעט כהכנה להליך כי אני מניח שהצד השני יחקור את הדברים). עם זאת בע"ה ובלי נדר איני מציג עמדות או עובדות שאני יודע שהן שקריות. 6. במסגרת תפקידי ורצוני להגיע לחקר האמת אני מחוייב לתקוף את טענות ההגנה  ולנהל חקירה נגדית של עדי ההגנה לעמת אותם מול אי דיוקים, שקרים ובעיות בעדותם או מבגרסתם ולעיתים לגרום להם מבוכה. 7. במסגרת תפקידי אני שולח מכתבי דרישה ולעיתים נשלחים גם העתקים לגורמים שונים בכדי ליידע אותם בדבר ו/או ליצור הרתעה מול המעסיק.   בע"ה ובלי נדר אני לומד את דיני לשון הרע, ואני חש כי עבודתו של עורך דין בימינו אינה תואמת את ההיתר לדבר לשון הרע כפי שהוא מוצג בספרים, אנסה לנתח את הדברי לפי תנאי ההיתר: 1. הדברים אינם מכלי ראשון - אני מייצג טענות של מישהו אחר. ואפילו אם ברור לכולם שאני שליח, האם יש שליח לדבר עבירה? 2. ניתוח יסודי - איני יודע עבור כל מקרה מה המשמעות של ניתוח יסודי של נסיבות העניין. במסגרת תפקידי אני שומע סיפור וכעמדת מוצא אני פועל כאילו הוא אמת (כאמור למעט כאשר ברור שהוא שקרי). 3. הוכחת האדם עליו מדובר לשון הרע - בד"כ לא מוכיחים את המדובר לפני פניה לחברה. בד"כ הטענות הינן כלפי חברה באופן כללי וערטילאי. עם זאת כאשר יש טענות כלפי מנהל בחברה אשר נוהג באופן לא ראוי לדעת הפונה לא כ"כ פונים אל המדובר. אלא טוענים טענה כנגד החברה כאחראית  על פעולותיו של המדובר. לעיתים אם רוצים לעצור התנהלות של מנהל שיש טענות כלפיו על התעמרות או כי הוא נוהג שלא כשורה פונים להנהלת שיסדירו את העניין מולו ויתקנו את הטעון תיקון (כאשר לרוב החברה דוחה את הטענות). 4. לא להגזים - קשה לי מאד להבחין מתי מדובר בגוזמה ומתי באמירה עניינית. אופי העבודה והאופן בו נכתבים כתבי טענות מנוסחים לעיתים רבות בלשון שמטרתה להגזים בחומרת הארוע בכדי לשכנע את בית הדין או את הגורם שאמור לקבל החלטות. להגנתי אומר שבע"ה ובלי נדר אני משתדל לנקוט בלשון עדינה ועניינית יחסית, אבל קשה מאד מאד לדעת מתי גולשים לסגנון המקובל והמגזים ואני מניח שגם זה קורה לא מעט. 5. לכוון לתועלת - בע"ה אני ובלי נדר אני משתדל לכוון לתועלת העובד. לפעמים מתגנבת תחושה של רצון אישי לנצח סיפוק אישי  כאשר עוול מתוקן, אבל לדעתי אני לא נהנה מהשפלה של הצד השני אלא מעוניין להשיג לעובד את זכויותיו. 6. האם הדברים יובילו לתוצאה הרצויה - מאד מאד קשה לאבחן מתי כן ומתי לא. יש נטיה רבה בייצוג עובד לטעון את מלוא הטענות האפשריות חזקות יותר וחזקות פחות בכדי שלא לוותר על טענות, אבל אני מניח שלעיתים רבות רק חלק מהטענות הם אלו אשר ישפיעו בסוף על השופט ולעיתים גם מפסידים והשופט לא משתכנע או משתכנע יותר מטענות הצד השני. אזכיר בהקשר זה כי  לעיתים נשלחים מכתבים בהעתקים לכל מיני גורמי פיקוח על חברות (למשל עירייה כמזמינת שירות של חברת שמירה) מתוך רצון ליצור איזוהיא הרתעה לבל יפעלו באופן לא חוקי. עם זאת נדיר מאד כי מישהו מגורמי הפיקוח יעשה עם זה משהו. 7. רק שאין ברירה- אי הוספת תוספות שאינן נחוצות, או אי אמירה של פרטים הממעטים את הגנות - כאמור, קשה מאד לדעת מתי התוספות נחוצות ומתי אינן נחוצות בנוסף, לעיתים נדירות ביותר עורך דין מייצג  מציג מיוזמתו פרטים שפוגעים בלקוח שלו. הנחת היסוד הינה שהה תפקידו של עורך הדין של הצד השני. 8. אי גרימת נזק מיותר - בהנחה שההלכה מכירה בדינא דמלכותא דינא, להבנתי ככל שיגרם נזק לנתבע כתוצאה מפיצוי אותו הוא צריך לשלם, הדבר מצוי במסגרת היתר הלכתי. עם זאת איני יכול לשלוט במקרים בהם בשל טעויות שנחשפות של גורם אצל המעסיק, המעסיק יחליט לפטר את הגורם שטעה (וגם כאן לא בטוח שהנזק מיותר).   בנוסף וכאמור אני נחשף פעמים רבות ללשון הרע של העובד כלפי מנהלו ואני ממעט להשתיק טענות כאלה וגם לעיתים מביע אמפתיה למצוקה של העובד (בד"כ כאשר אני מתרשם כמי שיוצא מנק' הנחה שהסיפור נכון שאכן נעשה לפונה עוול) כמו כן, אני תוהה האם אין היבט של הלבנת פנים בחקירה נגדית, או למשל בפרישת טענות קשות על מנהל בפני מנהליו למשל בשימוע לפני פיטורין או במסגרת כתבי טענות.     בע"ה ובלי נדר אני באמת רוצה לעשות את הישר והטוב בפני ה', אבל מרגיש שאני חוטא בחטאים חמורים כל הזמן.   לאחר שפרשתי בפני כב' הרב את הדברים, אודה להכוונתו של כב' הרב בעניין...   האם אני אמור לפרוש לאלתר מהמקצוע? ואם כן, איך אין קמפיין ציבורי של כלל הרבנים להוקיע את המקצוע ולאסור על העבודה בו? המציאות מראה כי דווקא ההפך הוא הנכון, מדובר במקצוע שהרבה מאד דתיים עוסקים בו והוא זוכה לכבוד והערכה. או שמא אני אמור להתחיל הליכים של הסבה מקצועית למקצוע אחר (עניין שיכול לקחת חודשים וכנראה גם כמה שנים). מיותר לציין שקשה מאד בגילי לעזוב עבודה טובה ויציבה בה אני די מרוצה, שיש בה פנים רבים של עזרה לזולת. או שמא אני אמור לתקן את התנהלותי, ואם כן היכן? באילו נקודות? אדגיש כי קשה מאד מאד לשנות את ההתנהגות אשר פורטה לעיל ב 180 מעלות. אם יש בכך צורך שינוי אם יהיה, יהיה קמעא קמעא. או שמא אני מתנהל באופן נכון, והתופעה של עורך דין מהווה היתר לדבר לשון הרע לצורך בדומה אולי לאמצעי תקשורת (חשוב לי לציין כי בעבר רוח דבריו שנאמרו לי ע"י רב אחר, שאני אמור לנהוג כעורך דין רגיל ולא לחשוש), בעניין זה אודה אם כב' הרב יאיר את עיני מהי ההצדקה לכך?   אני מתנצל על אריכות השאלה, אבל העניין מאד חשוב לי וחשוב לי להיות מדוייק ככל הניתן. אשמח להרחיב במידת הצורך. נא לא לפרסם את השאלה באתר.   רוב תודות