חיפוש

הרב יובל שרלו

שאלה

כפי הבנתי, עמדת הרב לגבי מכירת חמץ היא שעדיף לאדם פרטי שלא לעשות זאת. ראיתי בפנה"ל פסח שהרב מלמד נוטה לדעה של מכירת חמץ ואחד הנימוקים שלו היא שיש כל מיני דברים שיש בהם מעט חמץ ולפיכך עדיף למכרם ולא להיכנס לספק: "מפני שיש מוצרי מזון ותרופות טעימות שיש ספק אם נתערב בהם מעט חמץ, ואין ראוי לאבדם מפני ספק כזה, וכן אין אפשרות להשאירם בבית שמא יש בהם חמץ, לפיכך נכון למוכרם במכירת חמץ ולצאת בזה מהספק. " (פנה"ל פסח ו, ג). כמישהו שמקבל עליו את פסיקת הרב לגבי מכירת חמץ, יש לי כמה שאלות שהתעוררו בעקבות קריאת פסיקת הרב מלמד: א. האם צריך לבדוק תרופות למקרה ונתערבב בהם חמץ? ב. גבי ממרחים שאין חמץ במוצר עצמו (דבש למשל) אלא שהוא משמש לאכילה עם לחם - שימוש בפסח אסור כמובן, אך האם חובה לבער אותם או שמספיק להוציא את השכבה העליונה עם פירורי הלחם ולוודא שאין עוד ולאחסן עד אחר הפסח? ג. מוצרים סגורים שאין בהם חמץ אך אינם כשרים לפסח, האם יש בעיה של חמץ שעבר עליו הפסח או שאחרי הפסח מותרים כרגיל? תודה רבה

תשובה

שלום עקיבא יקירי


יישר כוח על השאלה.

מפני כמה סיבות הנימוקים האלה לא מביאים אותי לשנות את עמדתי:

  • ההלכה לא חייבה אותנו לחיות בחששות כאלה. ההלכה גם קובעת לאיזה ספיקות חוששים ולאיזה ספקות לא חוששים. כל כך הרבה סוגיות בש"ס עוסקות בדיני ספיקות.
  • אם נתערב טיפה חמץ בכל הדברים האלה – לא חלה חובת בל ייראה ובל יימצא. חמץ במשהו אסור בפסח באכילה, אבל לא בבל ייראה ובל יימצא. סוגיות שלמות בש"ס קובעות את זה.
  • אם אכן היו תרופות מיוצרות מחמץ – היה צורך לבדוק את שיעור החמץ בהן. ברם, בשל העובדה שתרופות לא מיוצרות מחמץ, ואולי מעורב בהן טיפה; בשל העובדה שהחמץ הזה כלל אינו ראוי לאכילה; בשל העובדה שכאמור אין חובת בל ייראה ובל יימצא – אין שום צורך לבדוק תרופות. היוצא מן הכלל הוא סירופים ממותקים, ואולי אותם כדאי לבער אם יש בהם מרכיבי חמץ.
  • אין שום חובה לבער את הממרחים האלה, אלא יש לנהוג בדיוק כפי שכתבת.
  • אין שום בעיה בהם לגבי חמץ שעבר עליהם הפסח.


פסח שמח וכשר.