רפורמים והר הבית

שאלה

לכבוד הרב שליט"א בדבר תמיכת הרב במתן עזרת ישראל לרפורמים הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה א) ''מצות עשה ליראה מן המקדש שנאמר ומקדשי תיראו, ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שצוה על יראתו'', ע''כ. קדושת של מקדש, כאמור, קיימת גם בימינו, כמבואר ברמב''ם (הלכות בית הבחירה פרק ז' הלכה ז') ''אף על פי שהמקדש היום חרב בעוונותינו חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו, לא יכנס אלא למקום שמותר להכנס לשם ולא ישב בעזרה ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח שנאמר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם שאע"פ שחרב בקדושתו עומד'', ע''כ. אחת מההלכות הנוהגות במקדש, היא כדברי התלמוד ירושלמי (מסכת סוכה פרק ה הלכה ב) גבי מנהג שמחת בית השואבה, ''ומתקנין שם תיקון גדול. מה תיקון היו עושין שם. שהיו מעמידין האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן וכו', שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהו מעורבין '', ע''כ. והעלה להלכה הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק ה הלכה ט) שהיא הנהגת תמידית ''עזרת הנשים היתה מוקפת גזוזטרא כדי שיהיו הנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן כדי שלא יהיו מעורבבין'', ע''כ. בדברי ההשקפה שכתב כבוד יש להעיר: הר הבית והכותל המערבי, אינם רכוש של יחיד כלשהו, אלא של העם כולו, והוא ניתן לנו מאת הבורא על פי תנאי שנקיים אורחותיו והוראותיו, אם לא בחיינו האישיים, לכל הפחות במקום המקדש. וודאי שתפילה בערבוביה אינה מרצונו של הבורא, וכמו שציינתי מדברי הרמב''ם, ואם כן, נשללת זכותו של מפר ברית ה', מלעלות להר קדשו, שכן ללא הסכמתו של הבורא יתברך, קרקע זו אינה שלנו, ורק זכותינו האלקית נותנת תוקף לשליטתנו שם, ועל כן מי זה המחציף פנים בהר ה', באדמה שאינה שלו. ועל כל פנים, מבחינה הלכתית, חל צווי הלכתי על כל אדם ואדם להפריש חבירו מן האיסור, כיע' שו''ע (יו''ד סי' ש''ג סע' א') וז''ל ''הרואה כלאים של תורה על חבירו, אפילו היה מהלך בשוק, היה קופץ לו וקורעו מעליו מיד'', ע''כ. וכן הוא בשו''ע (יו''ד סי' רס''ז סע' ט''ו) וז''ל ''אנשים שאינם נוהגים כשורה, מותר לרדותן בחזקה ולהשתעבד בהם'', ע''כ. וכן הוא בשו''ע (יו''ד סי' רמ''ב סע' י''א), וז''ל ''לאפרושי מאיסורא, כגון שרואה אדם שעובר עבירה מפני שאינו יודע שהוא אסור, או מפני רשעתו, מותר להפרישו ולומר לו שהוא אסור'', ע''כ. (ובנדון שלפנינו איסור ערבוביה - ושאר ענייני קלות ראש), וגם אם אין בכוחנו לעשות כן, מנין שורש ההיתר של כת''ר לעודד עוברי עבירה במעשה העבירה.