תוכניות טלוויזיה ולשון הרע

תשובה

שלום וברכה

במבט ראשון – התשובה ההלכתית והאתית לשאלה זו היא פשוטה, בדיוק מהנימוקים שהעלית.

למן העובדה שהתחקירים מושפעים מאוד מהרצון למשוך תשומת לב ולאוו דווקא מהדיוק והזהירות הנדרשים, דרך העובדה שכלל לא בטוח שיש תועלת לצופים בהם וכדו'.

ברם, אף אתה רמזת בדבריך כי יש צד שני למטבע. לא לחינם כתבה התורה באותו פסוק עצמו את "לא תלך רכיל בעמך", ואת "לא תעמוד על דם רעך". לפעמים, דווקא חוסר הידיעה וההימנעות משימוש בכלי התחקיר עלולים להביא את הופעת העוול והמעשים הרעים של בני אדם. חז"ל ביטאו זאת בדרכים שונות, ובין השאר בכך שביקרו את גדליה בן אחיקם על כך שאילו היה מקבל את הדברים הרעים שאמרו על ישמעאל בן מתניה – הוא לא היה נרצח, ולא היה מתחולל אסון כה כבד.

מה אפוא עושים ? הדבר החשוב הוא אפוא להמיר את השאלה "האם לשדר תחקירים" ו"הם לצפות בהם", לשאלה "כיצד צופים".

ראשית, צופים רק בתוכניות תחקיר שרכשו אמינות מסוימת, ושהתברר כי הן אכן מעלות שאלות אמיתיות.

שנית, צופים רק בנושאים שאכן יש להם משמעות – בין משמעות ציבורית ובין הישמרות מנוכלים ומאבק בעושי עוולה.

שלישית, לעולם לא מאמינים בתחקיר. הגמרא בנידה סא ע"א מדריכה כיצד יש להתייחס לכך: יש להתייחס לכל סיפור על אדם אחר, שלא עבר תהליך של חקירה ושיפוט בבית דין, כאל סיפור בלבד. על הצופה בתחקירים לומר לעצמו: זה הסיפור שמספרים יוצרי התחקיר. אין לראות את הדברים כעובדות, וגם אין לראות אותם כדברי הבל, כי אם כסיפור המסופר, שכדרכו של סיפור – יש בו יסודות של אמת ויש בו עיוותים שונים הנובעים ממבט עינו של המספר. בדרך זו, יודעים להישמר מהסכנות הגדולות שיש בלשון הרע, ובד בבד יודעים להישמר באותן תופעות שהתחקיר יוצא נגדן.

יישר כוח על השאלה החשובה.

כל טוב