הרב יובל שרלו מלמד את פסקה ט"ו באורות התחיה ובה הרב קוק מדבר על 3 תקופות של עמ"י ועל היחס בכל תקופה לעז החיים הטבעיים, לגשמיות, להתרחבות וללמידה מהאומות. מתוך הפסקה הרב שרלו מלמד כמה עקרונות עיקריים בתורת הרב קוק, ביניהם: תורה על ציר גלות וגאולה, חזון עמ"י מלא ורחב ברוחניות ובגשמיות ועוד.
הרב יובל שרלו מלמד את התרגום לפסוקי הסיום של שיר השירים. איך מבין המתרגם את ה"נספחים" בסוף שיר השירים? מה החזון והדרך אליו המתואר במילים: "ברח דודי ודמה לך לצבי"?
