איוב מגיב לדברי הרעים ובו בעת גם טוען כלפי שמיא. כחלק מטענותיו מבקש איוב "אֲשֶׁר אִם-צָדַקְתִּי, לֹא אֶעֱנֶה; לִמְשֹׁפְטִי, אֶתְחַנָּן" משפט חוזר. שכן לדעתו כל המערכת לא הוגנת, הקב"ה הוא גם התובע גם השופט וגם המוציא לפועל. ולכן זה מוביל אותו למסקנה הבאה - "עַל-כֵּן אָמַרְתִּי--תָּם וְרָשָׁע, הוּא מְכַלֶּה." אין דין צדק בעולם הוא מוציא להורג ופועל גם כלפי צדיקים
בשיעור הרב דן האם יש עיניין הצער של הנימול בזמן המילה והאם יש עניין שיהיה בהכרה בזמן המילה , ומתוך כך האם מותר להרדים את הנימול בזמן הילה מתוך עיון בשותי"ם של אחרונים
סימנים לגאולה וחזון העצמות היבשות
הדברים הגיעו בעקבות הפולמוס סביב הכנס שהתרחש השבוע של האתר 929. מה היחס אל הפצת התורה לעם היהודי ומה הדרכים הלגיטימיות לכך.
פרשת השבוע שלנו מזמנת הצצה להיבט מיוחד במינו בקשר שבין משה רבינו ובין ריבונו של עולם. הפרשה מוצפת פסוקים בהם מועצם מאוד מעמדו של משה רבינו מול הקב"ה.
תודעת הצבא וחובת הגיוס למרכז ההוויה הישראלית עולה מפעם לפעם לכותרות. מעודנו ידענו כי הצבא הוא חלק בלתי נפרד מתקומת ישראל, והשרות בו הוא מצווה גדולה מן התורה. מצווה זו כה גדולה, המתבטאת בנזיפת משה רבינו בשני השבטים "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשוב פה". מראשית ההלכה לארץ מוקם צבא, וזכות גדולה היא ליטול חלק במצווה הגדולה של השרות בו.
פרשת השבוע פותחת את הפתח הגדול לקיומה של כהונה רוחנית, וזה חלק בלתי נפרד מהמבנה של עם בישראל - רק בזהירות.
ישנם גם דברים שלא חייבים לעשות; הביטוי "לצאת ידי חובה" הוא ביטוי חשוב מאוד, המלמד שיש חובות שצריך לקיימן, אולם יש לו גם צל, צד הפוך: היוצא ידי חובה אינו יוצא ידי זכות
