דבר תורה לפרשת צו, הופיע בעלון שבת ´שבתון´ לפרשת צו תשס"ז
הריחוק שלנו מהקורבנות כיום נובע ממקום עמוק הרבה יותר. הוא נובע מהעובדה שכל הזיקה שלנו לריבונו של עולם אינה זיקה חיה. אין אנו זוכים בהשראת שכינה, אין אנו נהנים מאורה של הנבואה, אין אנו מקיימים את אותו דיאלוג שבין אלוקים ואדם שקיים במצבו המלא של עם ישראל.
הרב יובל שרלו בשיעור מסדרת השיעורים אודות פרשת השבוע בבית המדרש לתורה וחיים שמתקיים ברעננה. הפעם - פרשת וירא, על עקידת יצחק.
הרב מסביר את סדר הקללות בעזרת הנביאים כפי שמובא בתנ"ך, ודן ביחס בין פרטי הברכות והקללות.
במקומות רבים בש"ס נתפרשו דעות תנאים על פי ההנחה שנחלקו ר' שמעון ור' יהודה בדין דשא"מ, היינו באדם העושה מעשה אחד שיש לו תוצאה אחרת הנגררת עימו, ואינו מתכוין לה, שר"י סובר שאסור מן התורה לעשותו, וייתכן שאף חייב עליו, ור"ש מתיר לכתחילה, למרות שעלול לעבור על איסור. האופי הקוטבי של המחלוקת והיעדר מקורות לשיטותיהם, מצביעים על כך שמחלוקתם מושרשת ביסודות המחשבה ההלכתית. בשיעור זה נחקור בעיקר את שיטת ר"ש, שהיא עצמה נתונה במחלוקת אביי ורבא. ראשית הדיון בסוגייתנו היא בשאלה מה יפסוק ר"ש בנסיבות בהן התוצאה האגבית האסורה של המעשה נגררת בהכרח אחר המעשה ואין אפשרות שלא תיעשה ("פסיק רישיה"), ומכאן השלכות למקומות רבים. אנחנו נרחיב במקורות ממח' בין אביי ורבא במרחבי הש"ס, וננסה לעמוד על השורשים המשותפים שלהן, ובעיקר על שיטת אביי המאתגרת יותר. מספר מקורות יעסקו גם בשיטת ר"ש כשלעצמה, וננסה ללמוד מזה ומזה.
פרשיית ריבית מובאת במיקום מוזר בתוך פרשת בהר, בין זכויות האדמה לזכויות האדם. מה טיבו של מיקום זה? ומה הוא מלמד אותנו על מהותו של חיוב ההלוואה ללא ריבית?
איוב מגיב לדברי הרעים ובו בעת גם טוען כלפי שמיא. כחלק מטענותיו מבקש איוב "אֲשֶׁר אִם-צָדַקְתִּי, לֹא אֶעֱנֶה; לִמְשֹׁפְטִי, אֶתְחַנָּן" משפט חוזר. שכן לדעתו כל המערכת לא הוגנת, הקב"ה הוא גם התובע גם השופט וגם המוציא לפועל. ולכן זה מוביל אותו למסקנה הבאה - "עַל-כֵּן אָמַרְתִּי--תָּם וְרָשָׁע, הוּא מְכַלֶּה." אין דין צדק בעולם הוא מוציא להורג ופועל גם כלפי צדיקים
