הרב יובל שרלו על הקריטריונים להיתר לעסוק במחקר גנטי
הרב שרלו מדבר על החשיבות שבקיום הבטחות, והחשיבות היתרה בכך שנבחרי ציבור יעמדו במילתם. לקראת הבחירות.
הרב יובל שרלו על התייחסות הלכתית - אמונית למערכת המשפט הישראלית.
הרב שרלו מדבר על חקיקה דתית, על ההשלכות הפוליטיות שיש לעיסוק בדת ועל מקומה של הדת בחוק ובחיי הציבור.
הרב שרלו על הבעיתיות שבמוסדות הכשרות השונים והצעות לפתרונות.
שודר בתקופת הקורונה השיעור הוא שיעור של הרב מאיר ליכנטשטיין ביום היארצייט של סבו הרב יוסף דוב סולוביצי'ק. בשיעור הרב מאיר מלמד את הסיפור על ר'שמעון ור' אלעזר, על בריחתם למערה והיציאה ממנה (במסכת שבת לג ב). מתוך הסיפור הרב מאיר מדבר על אישיותו ודמותו של הגרי"ד.
דביר גאמס במאמרו "למה אנחנו מקדשים בכסף?" בוחן את קידושי כסף, ביחס לקידושי שטר וביאה. לטענתו קידושי כסף ממזגים בצורה ייחודית את המימד הקנייני ואת המימד הקדושתי, והוא מציג כיצד הדבר משתקף בסוגיות הגמרא. בסוף המאמר דביר טוען כי מזיגה זו משקפת עמדה רוחנית ביחס לקשר שנרקם בין בני הזוג, ומסבירה היטב מדוע אנו נוהגים לקדש בכסף.
המנהג לאכול יחד את המצה והמרור במסגרת "כורך" ידוע לכולנו, ואף מוכר כי הוא מבוסס על הנהגתו של הלל הזקן, שבעצמו דרש את הפסוק המדבר על קרבן פסח מצרים בשמות פרק י"ב. הסוגייה אשר נדון בה מעמידה את מנהגו של הלל במוקד של מחלוקת גדולה יותר, עקרונית, על תערובות בין מצוותלמצוות אחרות, והאם יש אפשרות כי המצוות מתבטלות בתערובת ולא מתקיימות. המסקנה הראשונית בה נפתחת הסוגיה היא כי בימינו העקרונות וההנהגות של הלל מימי המקדש כבר לא עומדות. לאחר שנסקור את הסוגייה, ננסה להבין שני דברים: את גבולות המחלוקת בשאלה האם מצוות מבטלות זו את זו, ואת העמדות מאחורי הקביעה הספציפית אליה מגיעה הסוגיה בנוגע לאכילת מצה ומרור בימינו זה יחד עם זה.
במאמר זה נדון בשלוש נקודות: מקור ברכת הבשמים, ייחודיות הנר והבשמים שאנו מברכים עליהם בהבדלה וההבדלים ביניהם. בסוף המאמר נתבונן בתחושות המתחוללות אצל האדם בזמן הרחת הבשמים. בנוסף, נבחן את ההיבטים השונים והמיוחדים של נשמה יתירה בשבת וביום טוב, וכך נראה מה המשמעות הרוחנית שלה כלפי האדם, ואת השתנות הדינים בבשמים בין יום טוב לשבת. נלמד דרך הפסוקים איזה סוג של שבת אנו חווים - וכך נראה את הקדושה שנמצאת בנשמה היתירה.
לאורך המאמר אעקוב אחרי שתי מגמות הקיימות בגמרא – ההפחתה בערך המשפחתיות סביב קרבן הפסח, מול ההדגשה המתעצמת של חבורת הפסח כמצווה בפני עצמה. אנסה לטעון שירידת ערכה של חבורה הסגורה בתוך המשפחה הולכת יד ביד עם העדפת החבורה הגדולה, רבת המשתתפים.
