נדון בעז"ה במהותה של קדושת יום הכפורים בהשוואה לשבת וליום טוב, בהתמקד בהיקפו ומהותו של איסור מלאכה ביוהכ"פ באופן כללי, ובמלאכות מסויימות, בעיקר: הוצאה, הבערה, ומחר ושביתת בהמתו. נתחיל ברענון הלימוד מהפסוקים בהתמקדות באיסור המלאכה והגדרתו בתורה, משם לעיון קצר בהבדל שבין שבת ליו"ט ואח"כ הדיונים הפרטניים על איסורי מלאכה מיוחדים (הוצאה, הבערה, שביתת בהמתו ומחמר). מתוך כולם - ננסה להגדיר את היקפו ואופיו של איסור מלאכה, את היוצאים מן הכלל, אם ישנם, וטעמם, מה משמעותו של איסור המלאכה, וכיצד הוא מעצב את קדושת יוהכ"פ?
בשיעור נלמדות אגדות התשובה בסיום מסכת יומא (דף פ"ז). הרב מתבונן באגדות המלמדות אותנו על תהליך התיקון והתשובה במקרה של פגיעה בין אדם לחברו. הרב מלמד על המעמד המיוחד שנתנו חז"ל לנפגע בתהליך התיקון, ועל אפשרות התשובה שהם נתנו לפוגע.
בשיעור זה הרב יבאר את גישתו הייחודית של הרמב"ם בקריאת שיר השירים ואת היישום שלה בהלכות התשובה.
בשיעור הרב מנסה להסביר את ייחודיות והחידוש שיש במצוות השבת אבידה ופריקה וטעינה בספר דברים, על ידי השוואה שלהם למצוות בחומש שמות.
הכרתת עיר הנדחת נראת במבט ראשוני כציווי לא מוסרי הנוגד כל הגיון אנושי. אולם, מתוך השוואה לפרשת פילגש בגבעה יאיר שאג מעלה תמונה הרואה בהשמדת העיר אקט הכרחי לשמירה על העליונות המוסרית של עם-ישראל.
עובדי ד´, לדוגמה, אינם מורידים קבצים לא חוקיים; אינם מתחזים ברשת האינטרנט כיוון שזה לא הטוב והישר; שואלים את עצמם האם פעולה זו מוסרית אם לאוו, ומחפשים את הדרך ללכת באורח ד´ בעשיית הטוב והישר.
האם התאגדות היא דבר פסול או חיובי? כיצד מבחינים בין אגודה שלילית לאגודה חיובית?על כך במאמר הבא
התורה מדברת בפרשת עקב על כך שבארץ ישראל יש הרבה מים,אך במציאות המצב הוא הפוך.מה זה אומר לנו?מה ניתן ללמוד מכך?על כך במאמר הבא
אנו נתבעים להישמר מאוד. להישמר מטעות בעיקרי אמונה, ולשמור את נפשותינו מאוד מלנהוג בהתנהגויות מעוותות ואכזריות.
