פרשיית ריבית מובאת במיקום מוזר בתוך פרשת בהר, בין זכויות האדמה לזכויות האדם. מה טיבו של מיקום זה? ומה הוא מלמד אותנו על מהותו של חיוב ההלוואה ללא ריבית?
איוב מגיב לדברי הרעים ובו בעת גם טוען כלפי שמיא. כחלק מטענותיו מבקש איוב "אֲשֶׁר אִם-צָדַקְתִּי, לֹא אֶעֱנֶה; לִמְשֹׁפְטִי, אֶתְחַנָּן" משפט חוזר. שכן לדעתו כל המערכת לא הוגנת, הקב"ה הוא גם התובע גם השופט וגם המוציא לפועל. ולכן זה מוביל אותו למסקנה הבאה - "עַל-כֵּן אָמַרְתִּי--תָּם וְרָשָׁע, הוּא מְכַלֶּה." אין דין צדק בעולם הוא מוציא להורג ופועל גם כלפי צדיקים
בשיעור הרב דן האם יש עיניין הצער של הנימול בזמן המילה והאם יש עניין שיהיה בהכרה בזמן המילה , ומתוך כך האם מותר להרדים את הנימול בזמן הילה מתוך עיון בשותי"ם של אחרונים
בשיעור הרב דן במקורות המבדילים בין מנחת העומר ושתי הלחם ומברר את מהות הספירה בעקבות ספירת ימי הזב ושנות היובל.
סימנים לגאולה וחזון העצמות היבשות
ישנם גם דברים שלא חייבים לעשות; הביטוי "לצאת ידי חובה" הוא ביטוי חשוב מאוד, המלמד שיש חובות שצריך לקיימן, אולם יש לו גם צל, צד הפוך: היוצא ידי חובה אינו יוצא ידי זכות
כל פסוקי הפרשה שלנו מכוונים יותר ויותר אל ההטמעה הגדולה שאמונה בהשגחה פרטית ובליווי הצמוד של הקב"ה את העולם אינה מהווה תירוץ והרחקת אחריות האדם.מסרים מפרשת השבוע
פרשת הברכה והקללה מלמדת אותנו כי הקשר בינינו ובין הקב"ה נושא בחובו גם את שפת החובות. זו זכות גדולה להיות חלק מקהל המאמינים, אך זכות זו כוללת בתוכה גם חובות. גם בשעה שמצטברים עננים בחיי האמונה, הקשר נעשה קשה, ויש רצון לפרוק את העולם ולשכוח כי מדובר חיי זוגיות מחייבים – באה פרשת השבוע ומזכירה לנו כי נכנסנו ברצון חופשי לברית זו
