חיפוש

הרב יובל שרלו

שאלה

שלום הרב, אני נבוך מאד מההתמודדות של ההנהגה החרדית סביב הפרשיה של חיים ולדר. היחס של ההנהגה החרדית מערער אצלי את האמון בדעת תורה. אם לימוד מעמיק של תורה לאורך שנים רבות מוביל לדעות כאלה, איך אני יכול לרצות תורה כזאת? להאמין בתורה כזאת? אני מרגיש שאצל אנשים מסוימים לימוד התורה מעוות את המוסר הטבעי הפשוט. לפעמים יש אמת בנטיות המוסריות האינסטינקטיביות שלנו, ובאים אנשים בשם התורה וקובעים קביעות מאד קשות. אני מודע לבעייתיות בשימוש המונח מוסר טבעי, ושלא תמיד אפשר לסמוך עליו ושהוא לא תמיד אמת מידה, אבל יש כאן סיטואציה באמת חריגה. אשמח לשמוע את דעתו של הרב בנושא.

תשובה

שלום וברכה


יישר כוח על מכתבך.

מטבעי אני נזהר מהכללות, ואיני רוצה לעסוק בכל ההנהגה החרדית, כי אם באלה שאכן נוהגים בדרך שאותה אתה מתאר. איני יודע לומר את האחוזים.

לגבי אותם שנוהגים כך – הדבר באמת מטריד מאוד מאוד. ההתמקדות שלך היא בתחום המוסר הטבעי, ואתה צודק שזה צריך להיות שורש השורשים של ההתייחסות. ואכן, אחת הסכנות שנביאי ישראל דיברו עליהם היא הסכנה של התכחשות ליסודות הפשוטים ביותר של עשיית צדקה ומשפט, הצלת עשוק מיד עושקו וכדו'.

בד בבד, הכאב הוא גדול גם על הקומות הבאות, והן הקומות המצוותיות עצמן. הלוא התורה עצמה הצמידה לאיסור "לא תלך רכיל בעמך" את "לא תעמוד על דם רעך", כדי ללמד שאנו מחויבים לשני הכיוונים גם יחד: גם לזהירות מופלגת בענייני לשון הרע והלבנת פנים, וגם לחובה להציל את מי שנפגע. החפץ חיים זצ"ל לימד את היסוד של "לשון הרע לצורך", ואין מדובר בהיתר בלבד כי אם בחובה הלכתית להציל עשוק מיד עושקו.

הצירוף של המוסר הטבעי ומצוות התורה הוא זה שצריך להוביל אותנו להתנהגות שונה לחלוטין. אני מקווה שיותר ויותר בהנהגה החרדית יטמיעו את היסודות האלה, ועל ידי כך תתעצם הרגישות למוסר הטבעי, למצוות התורה, ולחובות היסודיות בעולמנו.


כל טוב ושלא נדע