בן או בת, והיכן המדרון החלקלק ?

יובל שרלו

בן או בת, והיכן המדרון החלקלק ?

מבוא:

במאמרו "בן או בת....[1]" בחן פרופ' נעם זהר את שאלת התקפות הפילוסופית והמשפטית של חוזר מנכ"ל משרד הבריאות בנוגע לאבחנה טרום השרשתית, או בשפה המדובר בחירת מין היילוד בהפריית מבחנה. פרופ' זהר בחן הוראות אלה בשלוש בחינות. הבחינה הראשונה הייתה ערעור על נקודת ההנחה הקובעת כי העמדה הליברלית המכירה בזכות בלתי מעורערת של האישה[2] כחלק מהאוטונומיה שלה מחייבת להתיר שימוש חופשי בכל טכנולוגיה קיימת ובטוחה. הנחה זו טעונה ביקורת, בשל העובדה שלעיתים "...הסכמה זו מבטאת לא אוטונומיה אישית אלא כניעה לכפייה חברתית רבת-עוצמה"[3], לאמור: לעתים דווקא קיומה של הטכנולוגיה מהווה בסיס לכפיית האישה לעבור מערכת טיפולית לא פשוטה בשל תביעת המשפחה כי היא תלד גם בן. קבלת עמדתו זו חייבת להוביל כמובן לעמדה שמרנית יותר ואוסרנית יותר כלפי השימוש בטכנולוגיה זו. ברם, פרופ' זהר טוען כי הוראות מנכ"ל משרד הבריאות מחמירות מידי, והן צריכות להיות ליברליות יותר בשל נקודות הבחינה הנוספות. הבחינה השניה קשורה לנקודות ההנחה של ההוראות המעשיות, ולשיקולים הפילוסופיים והאתיים המצויים בראש חוזר המנכ"ל שהביאו בסופו של דבר לניסוח התקנות המעשיות. הוא גילה פגמים הן בצורת הצגת הטיעונים השונים והן בתוכנם. הבחינה השלישית מבקרת את המסקנות המעשיות בהוראות חוזר המנכ"ל. פרופ' זהר טען בצדק כי ההוראות מחמירות מידי[4], הן בשל אי-תקפות חלק מנקודות ההנחה הפילוסופיות, והן בשל הטיעון כי גם אם נקבל את נקודות ההנחה האלה – ההוראות המעשיות אינן נובעות באופן לוגי מההנחות, ובשל כך הן אינן ראויות. הוא אף טען כי "...שלילת ההנחיות שבחוזר מתחייבת לא רק לפי הדוגלים באופן מופלג בחירות הפרט (כגון נוזיק), אלא גם לאור גישות מתונות יותר, המבקשות מנגנוני בקרה לתמיכה באוטונומיה אישית אל נוכח כפייה חברתית".

ברם, פרופ' זהר נפל במלכודת העיקרית הטמונה בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות, שהיא גם הבסיס המוסרי והערכי של פעולת הועדה לאישור הנגישות לטכנולוגיית ההפריה. בהנחות חוזר המנכ"ל התעלם מנכ"ל משרד הבריאות מהשיקול העיקרי המגביל את הנגישות לטכנולוגיה זו. לא יהיה זה מוגזם לטעון כי כמעט בכל פרסום אחר בעולם בו נידונה הסוגיה האתית מופיע הנימוק  הפילוסופי והמוסרי החסר כל כך בחוזר המנכ"ל, וממילא בדיונו של פרופ' זהר. בשל כך, ההתקפה של פרופ' זהר על חוזר המנכ"ל מחייבת עיון מחודש, ואף שאני מסכים עם עמדתו העקרונית בדבר החמרת יתר של חוזר המנכ"ל, לא אחת נובעים חילוקי דעות מעשיים[5] בשל המחלוקת העקרונית על משקלו של טיעון זה.

 

א

 

מהו הטיעון המרכזי נגד ברירת מין העובר ?

כאמור במאמרו הנ"ל, מנמק חוזר המנכ"ל את שורשי ההתנגדות לשימוש רחב בטכנולוגיה זו בחמישה נימוקים:

...וביניהם[6] (א) טיעונים רפואיים ומוסריים כנגד ביצוע פעולה רפואית הנושאת בחובה סיכון למטרה שאיננה רפואית, (ב) מעמדם של עוברים מהמין שלא נבחר להשרשה, (ג) מניעת מגמת האפליה בין המינים בחברה (ד) ושמירת האיזון הדמוגרפי. (ה) כמו כן אין להתעלם מהעלות הכספית הגבוהה של ביצועPGD  המחייב גם ביצוע הפריה חוץ גופית.

ברם ברוב מוחלט של הפרסומים בעולם הנושא העיקרי העולה לדיון הוא שאלת המדרון החלקלק, לאמור: בחירת מין העובר מהווה סכנה לא רק מצד מה שהיא עצמה מחייבת וכוללת כי אם גם מכוח התהום אליו היא יכולה להפיל את האתיקה הכללית[7]. גם במצב בו מתגברים על השיקולים האתיים השונים המנויים לעיל ודוחים את תקפותם, עדיין נותר בעינו החשש מפני המדרון החלקלק אליו בחירה שכזו עלולה להוביל. בחירת מין העובר מהווה למעשה קביעה אלו עוברים מוקפאים ייולדו ואלו לא יוחזרו לרחם על בסיס קריטריון שונה מאשר סיכויי ההיריון המוצלח. מדובר בצורך שאינו רפואי במובן המובהק של המילה, כי אם בבחירה של בני הזוג את המין שהם מעוניינים בו מסיבות שונות, ושלילת הזכות להיוולד רק על בסיס המגדר. גם אם נניח שאין כל בעיה אתית בכך, וכשם שלבני זוג מתאפשר לבחור האם בכלל להוליד, ועוד עניינים שונים הנוגעים לטיב העובר, כך רשאים הם לבחור במין העובר, או בחירות נוספות הנוגעות לדמותו, עדיין נותרת בעינה הסכנה של התדרדרות אתית חמורה בשני כיוונים. הכיוון הראשון הוא הרחבת הרשימה של מיון גנטי, חתירה לדמותו של ה"אדם  העליון", פסילה גנטית של גזעים שונים, התייחסות לאדם כאל מוצר בתנאי מעבדה, איבוד הגיוון העולמי וכדו'[8]. פסילה זו עלולה להתדרדר למקומות חמורים בהרבה, כגון שלילת זכותם של גזעים שונים מלהתקיים, התייחסות לא ראויה לדמות האדם ולחץ מתמיד על השבחת הגזע. הכיוון השני הוא המשמעות החברתית של שימוש בטכנולוגיה מיוחדת זו ויצירת חברת עניים פגומה גנטית, בשל חוסר יכולתה לרכוש את הטכנולוגיה וחברת עשירים "מושבחת". המדרון החלקלק של כיוון זה הוא שלילת זכותם של עניים להתקיים, וראייתם כהורסי העולם וכפוגעים במין האנושי סכנה חברתית אחרת באם תתקבל אפוא הטענה כי מדובר במדרון חלקלק אנו נדרשים להכניס אפוא ממד נוסף לדיון, שיוביל למסקנות אוסרניות יותר.

 

ב

 

תקפותו של טיעון המדרון החלקלק:

טענת המדרון החלקלק מהווה טיעון יסודי כמעט בכל דיון אתי. היסוד  העיקרי של טענה זו היא שאין לבחון את המעשה הקונקרטי לאור היסודות האתיים הטמונים בו בלבד, כי אם יש לבחון גם את המשמעויות העלולות להיווצר ממנו. למעלה מכך, אף שמדובר במשמעויות שאין הן הכרחיות, ועקרונית ניתן היה להגביל את ההתדרדרות ולעצור אותה קודם שתבוא, הרי שהסיכון כי לא נעשה זאת או לא נצליח מצדיק את ההגבלה בעשיית המעשה הקונקרטי אף שכאמור אין בו פגם.

תקפות השימוש בטיעון המדרון החלקלק הותקפה מכיוונים שונים, ואלה שלוש הטיעונים העיקריים נגד תקפותו[9]:

• המדרון החלקלק בנוי על הנחת כישלונם הצפוי של "אחרים" או של החברה. בשם כישלונם הצפוי אנו מונעים זכויות מאדם הזכאי לזכויות אלה. במקרה בו אנו עוסקים, אנו חוששים שמא החברה תדרדר למקום בלתי ראוי, ובשל חשש זה אנו מבקשים למנוע מבני זוג נגישות לטכנולוגיה שברמה העקרונית הם זכאים לה. הכרעה זו לוקה בכישלון אתי, שכן ראוי היה שהחברה תשים לה מחסומים מפני החלקה במדרון החלקלק, ולא תפגע בזכויות יסוד של אנשים הזכאים להם. כלל לא ברור כי מבחינה אתית חייב היחיד לשלם את מחיר רשלנותה וכישלונה של החברה להתמודד עם הסכנות הגלומות בתהליך זה.
• המדרון החלקלק בנוי על הנחות שיפוטיות רבות, שחלקן אמפירי. במקרה דנן יש להניח הנחות רבות ביחס לסיכוי (מה הסיכוי שהתוצאה הגרועה אכן תתרחש), ביחס לסיכון (עד כמה חמורה הבחירה הגנטית גם בתחומים אחרים) ומה המחיר של הימנעות משימוש בטכנולוגיה זו (מדידת כאבם של בני זוג שנמנע מהם לבחור את מין העובר). במקום בו יש הנחות כה רבות אפשרות הטעות בשיקול הדעת היא גדולה מאוד, עד לכדי הכרעה שאינה עומדת במבחן הדילמה האתית.
• ישנה סתירה לוגית פנימית בשימוש בטיעון המדרון החלקלק, שכן לאור הסעיף הקודם הסכנה לשימוש לא מידתי במדרון החלקלק קיימת, וניתן לומר אף שהיא גדולה. לפיכך, ישנו מדרון חלקלק של שימוש יתר בטיעון זה, ואנו נכנסים למעגל סגור: אם המדרון החלקלק הוא טיעון תקף הרי שאין להשתמש בו בשל סכנת המדרון החלקלק של שימוש לא מידתי בחשש זה, ואם אינו טיעון תקף לא ניתן להשתמש בו במסגרת הטיעונים השונים[10].

 

אף על פי כן, רוב המבקרים הגדולים של טיעון המדרון החלקלק אינם טוענים לאי-תקפותו, כי אם לשימוש זהיר ומסויג בו, תוך בחינת שלוש עקרונות היסוד שהוצגו לעיל: הסיכוי, הסיכון והמחיר. תקפות השימוש בטיעון המדרון החלקלק מותנית אפוא בשלושה מרכיבים. ראשון בהם הוא הסיכוי שאכן ההתדרדרות תתרחש. ככל שהסיכוי גדול יותר כן תקפות השימוש בטיעון רבה יותר, וכמובן להפך. בשקלול הסיכוי יש לבחון את טבע האדם, את  המנגנונים השונים שהחברה מסוגלת להקים כדי למנוע התדרדרות, את המוטיבציה החברתית לעשות זאת מול הפיתוי להימנע מעשייה וכדו'. שני בהם הוא הסיכון – ככל שהתהום הפרושה בקצה המדרון החלקלק עמוקה יותר ומסוכנת יותר כן גדולה ההצדקה לשימוש בטיעון המדרון החלקלק לשם פגיעה בזכויות. כאן יש לשפוט את חומרת התהום האורבת בקצה המדרון, ולהעריך האמנם ההתדרדרות תביא למציאות חמורה מאוד, או שמדובר בקיפאון מחשבתי ובקיבעון אתי. שלישי בהם בוחן ומשקלל את הנזק שנגרם בשל השימוש בטיעון המדרון החלקלק, לאמור: עד כמה חמורה הפגיעה במי שנבלם הרבה לפני המדרון עצמו  בשל הסכנה שמא תבוא ההתדרדרות. מודבר בבחינה שצריכה להניח מהן התוצאות של בלימה זו, ועד כמה היא חמורה מנקודות מבט שונות, אובייקטיבית וסובייקטיבית. ככל שנזק זה גדול יותר ההצדקה המוסרית לשלילת זכות נמוכה יותר, והחשש מפני מדרון חלקלק נדחה מפני הפגיעה העכשווית והממשית.

לאור הנחות אלה עולה כי בסוגייה בה אנו עוסקים  במאמר זה ישנה אכן תקפות מסוימת לטיעון המדרון החלקלק אך היא מוגבלת. הסיכוי כי החברה תתיר בחירת תכונות גנטיות אחרות, או שייעשה שימוש רב באופן לא חוקי בטכנולוגיות אלו גדול דיו כדי להתייחס אליו. סביר מאוד כי אם נתחיל בברירת עוברים לא ניעצר בבחירה על רקע מגדרי בלבד, והיא תתפתח לבחירה גנטית בכל מכלול האפשרויות הטכנולוגיות האפשריות; הסיכונים שבשימוש בלתי מידתי רבים, וחלקם הוצב לעיל. לאלה יש להוסיף את הסכנה הגדולה האורבת לפתחה של חברה בשעה שהיא מטפחת את ההיבט הגנטי של הקיום האנושי, וממעטת בכך את משקלה של הבחירה החופשית של האדם[11]. ככל שתרבה החברה בעיצוב גנטי של נולדיה כן תפחית את משקלה של הבחירה החופשית בעולמו של האדם, ותערער את האפשרות לשפוט בני אדם על מעשיהם[12]. ברם,  בצד טיעונים אלה המחזקים את הצדקת השימוש בטיעון המדרון החלקלק לחסימת הגישה החופשית לטכנולוגיה זו, עומד המחיר הכבד שחלק מהזוגות חש בשעה שנמנעת ממנו האפשרות לשימוש בטכנולוגיה. קשה למדוד את עוצמת הכאב והקושי, אולם כאב זה מוצג על ידי חלק מהזוגות כאחד הכאבים הקיומיים המשמעותיים ביותר. לא זו בלבד, אלא שחלק מהזוגות טוען שהמשך קיומם כיחידה משפחתית מותנה בהולדה של המין שאין בביתם.

הנקודה האחרונה טעונה הבהרה: ישנה היסטוריה ארוכה מאוד לתיאורי הקשיים של משפחות שלא נפקדו בפרי בטן: בתנ"ך, ביצירה הספרותית, במשקלה של מצוקה זו במשפט[13] ועוד ועוד. לעומת זאת, הדיון ברצון ובצורך לבחור באחד מהמינים דווקא נמצא מטבע הדברים בהיקפים נמוכים בהרבה. כל עוד טכנולוגיה זו לא הייתה קיימת לא הייתה אפשרות של ממש לבחור את מין העובר, ועל כן ההתייחסות לשאלת מין הילדים הייתה נמוכה יותר[14]. אמנם, בחברות ובתרבויות שונות אישה שלא הצליחה להביא בן לעולם היא אישה פגומה, ולעובדה המדעית המלמדת שאת מין העובר קובע הגבר אין משקל של ממש. ברם, משעה שטכנולוגיה זו קיימת, והציבור חשוף לאפשרות השימוש בה, נוצרו היקפים חדשים של צורך[15]. מציאות זו מעלה דילמה חדשה בהקשר של בחירת מין העובר ותקפות החשש מפני המדרון החלקלק – לאיזה רמה של מצוקה ("מחיר") יש להתייחס, האם לזו הקמאית, או לזו שנוצרה בעקבות הנגישות החלקית לטכנולוגיה ? ההצדקה לבחינת המידתיות לאור המציאות הקמאית נובעת בעיקר בשל הטיעון כי בשעה שתינעל הדלת בפני השימוש בטכנולוגיה ישובו כולם למציאות הקמאית, ועוצמת החשש מפני המדרון החלקלק תגבר. ההצדקה לבחינת המידתיות היום נובעת בעיקר בשל תוקפו של טיעון המחיר שבחשש מפני שימוש המדרון החלקלק כסיבה לאסור.

התמונה העולה ביחס לתקפות השימוש בטיעון המדרון החלקלק בסוגיית בחירת מין העובר היא אפוא מורכבת מאוד ובעייתית מאוד להכרעה[16]. מחד גיסא עומדים הסיכון והסיכוי לנזק אם יאושר השימוש, ואילו מאידך גיסא עומד המחיר הכבד. כל אחת מהנחות אלה אף היא אינה וודאית, והיא תלויה בהערכה שיפוטית של המציאות. כל עוד מדובר בדיון פילוסופי תיאורטי בוודאי שלמדרון החלקלק משקל נכבד בו, אך בשעה שאנו באים להכריע לאור אנו עומדים בפני משימה מורכבת ומסובכת שלא ברור כיצד ניתן למלא אותה.

 

בכוונתי לבחון בהמשך המאמר את תרומתה של ההלכה היהודית לשימוש בטיעון המדרון החלקלק. לשאלה זו חשיבות כפולה. הראשונה היא חוק יסודות המשפט, הקובע כי למשפט העברי מעמד מסוים בשעה שדנים בסוגיה שלא ניתן להסתפק במקורות המשפטיים הקיימים. לפיכך, תרומת המשפט העברי היא חוקתית, ועל פי עקרונות המשפט הישראליים לפנות למשפטו זה בתנאים מסוימים. שנית, מדובר ביתרון שבהעתקת שפות שיח שונות. שפת השיח של המשפט העברי היא אמנם ההלכה שמעולם לא הזכירה את המינוח "המדרון החלקלק" בשמו. ברם, ניתן להפשיט את שפת השיח ההלכתית הדנה בגזירות חכמים, להעתיק אותה לתחום הדיון בו אנו עוסקים ולהלביש אותה בלבוש קונקרטי ובטרמינולוגיה פילוסופית ואתית, ואז באה לידי ביטוי יכולת ההפריה במפגש העולמות.

ברצוני להדגיש כי הדיון שאני מציע במסגרת זו אינו דיון הלכתי, אלא דיון פילוסופי. על אף שההלכה אינה מסמך פילוסופי, והיא מנוסחת לרוב בניסוח קזואיסטי שאינו קוהרנטי, ניתן לעמוד על הפילוסופיה הטמונה בהלכה על ידי הפשטה ביקורתית של המקרים בהם היא דנה וחשיפת היסודות הפילוסופיים הטמונים בה, והעתקתם לסוגיות אחרות בהן אנו דנים. העתקת שפות שיח שונות מעצימה את קורפוס המקורות בהם ניתן להשתמש בדיון פילוסופי, והיא גורמת להפריית הדיון.

 

ג

 

מה עשויה להיות תרומתה של ההלכה לדיון הכללי על המדרון החלקלק ותקפותו?

בשעה שמיין הרמב"ם את חלקי התורה קבע כי ניתן לסווג את התחומים השונים של התורה לחמש קטגוריות. הקטגוריה הרביעית כונתה על ידו "הדינים שקבעום הנביאים והחכמים שבכל דור ודור על דרך הגדר והסייג לתורה[17]". לאמור: מעבר למצוות התורה ישנה מערכת ענפה מאוד של גזירות חכמים, שהמוטיבציה העיקרית שלהם הייתה "דרך סייג וגדר". נדגיש כי לא כל גדר וסייג מבוסס על טיעון המדרון החלקלק, ופעמים שמדובר בגזירות ישירות ולא בסכנה עתידית. אולם ניתן לומר כי חלק גדול מגזירות חכמים מבוסס על סכנת ההתדרדרות, ועל כן ניתן לקבוע כי באופן עקרוני ההלכה רואה בטיעון זה טיעון לגיטימי להגבלת פעילותו של האדם. ואכן, קשה למצוא תחום אחד בהלכה שאינו רווי הלכות רבות המבוססות על החובה להימנע מלעשות דבר מה אחד, שכן התרתו עלולה להביא לידי התרת דבר מה האסור בעשייה.

ברם, גם חכמים היו מודעים לסיכון הגדול שבשימוש בטיעון המדרון החלקלק בהיקף בלתי מוגבל. השימוש המופרז בו עלול להביא לפגיעה חמורה בזכויות, ולהפיכת החיים לבלתי נסבלים. לא זו בלבד, אלא שהוא עשוי להאפיל על יסודות אחרים חשובים לא פחות, ובסופו של דבר החמרה בו תהיה בבחינת "חומרא דאתי לידי קולא"[18]. ואכן, אנו מוצאים במשנת חכמים הגבלות די משמעותיות על השימוש בכלל זה כגורם יחיד בפסיקה. נדגים חמשה כללים ידועים כדי לעמוד על הכיוון הכללי, ולאורם נבחן את התרומה האפשרית לסוגיית ברירת מין העובר[19]: 

• אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה[20]: כלל זה הוא אחד הכללים היותר מרתקים שבמשפט העברי ובהלכה. ההלכה קובעת כי על המחוקק הבא לגזור גזירה, שפעמים רבות היא מכוח המדרון החלקלק המסוכן, לבחון קודם לתהליך החקיקה את יכולת הציבור לעמוד בה, לאמור: את מה שכינינו לעיל כ"מחיר" של האיסור המוטל, ואם המחוקק מעריך שאין הציבור יכול לעמוד בתקנת המדרון החלקלק – אסור לו לחוקק אותה. לא זו בלבד, אלא שכוחו של הציבור יפה גם לאחר החקיקה עצמה: "... הרי שגזרו בית דין גזירה ודימו שרוב הקהל יכולין לעמוד בה, ואחר שגזרוה פקפקו העם בה ולא פשטה ברוב הקהל הרי זו בטלה ואינן רשאין לכוף את העם ללכת בה" (רמב"ם הלכות ממרים ב, ו). מהדברים עולה כי תקפותו של המדרון החלקלק מותנית ביכולת העמידה במחירו הכבד, ואם ציבורית כלל זה לא נתקבל – הוא לא תקף[21]. מגבלה זו משמעה שהקביעה האם החשש מפני המדרון החלקלק מוצדא או לא נקבע לפי מידת ההתקבלות הציבורית של הטיעון. בחברה המודרנית קשה עוד יותר לבחון זאת, שכן היא מקיימת בתוכה מנגנוני כפיה, אולם ניתן לקבוע שבמציאות בה על אף החקיקה ומנגנוני הכפייה האחרים לא התקבל הטיעון של המדרון החלקלק – הוא אכן לא תקף מבחינה פילוסופית. הציבור מהווה אפוא לא רק סיבה לחוסר התקפות אלא סימן לחוסר התקפות.
• אין גוזרים גזירה לגזירה[22]: ההגבלה המובהקת לגזרות היא הקביעה שאין גוזרין גזירה לגזירה, לאמור: לא ניתן לגזור גזירה הנובעת מהרצון למנוע הפרה של גזירה קודמת. כלל זה מעיד על מודעות עמוקה לשאלת "חברת ההגבלות" והפיכת החיים לבלתי אפשריים בשל ריבוי הגזירות. סיבת כלל זה בוארה על ידי קדמונים "שאם היינו גוזרים גזרה לגזרה נתמלא גזרות, ואם היה הדבר מתפשט מגזרה לגזרה היו אוסרים כל הדברים מעט מעט"[23]. נימוקים אלה מלמדים כי רבנים קדמונים פירשו את הכלל התלמודי של אין גוזרין גזירה לגזירה כנובע מההבנה שיש להגביל את החשש מפני סכנות המדרון החלקלק בשל התוצאה האפשרית, שהיא הפיכת הכל לאסור.

ברם, בשל מרכזיות החשש מפני המדרון החלקלק נפרץ למעשה כלל זה פעמים רבות. הכלל נפרץ בשתי דרכים: הראשונה בהן נוגעת להגדרת המציאות – האמנם מדובר בגזירה לגזירה או שניתן להסתכל אחרת על כל העניין ולטעון כי מדובר בגזירה אחת כוללת. כבר בתלמוד הבבלי אנו לומדים על הביטוי "כולא חדא גזירה היא[24]", וכלל זה איפשר לגזור גזירה לגזירה לאחר ה הגדרה כי למעשה מדובר ביסוד משפטי אחד. הדרך השניה היא רשימת יוצאים מן הכלל, כגון איסורים חמורים (לאמור: במצב בו מדובר בסיכון גדול), או בדבר המצוי ורגיל (לאמור: במצב בו מדובר בסיכוי גדול)[25]. מעבר לכך, בשל אופיה הקזואיסטי של ההלכה ניתן לקבוע כי למעשה נקבעו הרבה מאוד גזירת לגזירות ללא הצדקה פורמאלית.

• בדבר שאינו מצוי לא גזרו חכמים[26]. כלל זה קובע כי קודם לגזירת הגזירה בחנו חכמים עד כמה הבעיה נפוצה ועד כמה מתחייבת התערבות של חקיקת משנה כדי להתמודד עימה. לאמור, גם אם מבחינה קוהרנטית היה ראוי לגזור בכל המצבים, חכמים התייחסו גם לשאלת הסיכוי. בסיטואציות לא שגרתיות לא הופעל החשש מפני המדרון החלקלק. קביעה זו של חכמים מלמד כי הגבילו את הגזירות רק למצבים בהם הסיכוי למדרון החלקלק אכן משמעותי. אם ניישם את הכלל הזה בשאלת  הPGD ייתכן ולא היו גוזרים לאיסור כלל, על אף המודעות העמוקה לשאלת המדרון החלקלק, אם היו מעריכים כי מספר הזוגות שיבקש להביא ילד לעולם בדרך זו יהיה נמוך. אפשרות אחרת היא קביעת רף כניסה לטכנולוגיה, במציאויות לא מסתברות, וראה בהמשך.
• כאשר קיים מנגנון בלימה אפקטיבי לעיתים נמנעו מלגזור[27]: כאמור לעיל, חולשתו של טיעון המדרון החלקלק נעוצה בעובדה שבשל נחיתות ביכולת למנוע את ההתדרדרות אנו אוסרים מצבים שלעצמם אין בהם מניעה. היה ראוי להטיל את חובת השמירה מפני ההתדרדרות על החברה או על הנכשל הפוטנציאלי, ולא על בעל הזכות. התומכים בשימוש בעקרון המדרון החלקלק חולקים על ביקורת זו. ברם, מדברי חז"ל עולה כי אם אכן הוקם מנגנון בלימה משמעותי אין להתחשב בשיקול המדרון החלקלק.
• בהפסד מרובה: על אף הנטייה לגזור גזירות כתוצאה מאפשרות המדרון החלקלק, יש מקומות רבים בהלכה כי במקום בו יש הפסד מרובה – אין לגזור[28].  בקביעה זו מצמצמים חכמינו את עיקרון המדרון החלקלק בפרט והגזירה בכלל, וקובעים כי יש לשקלל את המחיר של המדרון החלקלק, ואם הוא כבד מידי, לא רק במבחנים סובייקטיביים אמפיריים (גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה) כי אם גם במבחנים אובייקטיביים, אין לגזור. מובן מאליו כי קשה להגדיר מ הו אותו הפסד מרובה, אולם הכיוון הכללי ברור.

קודם שנפנה לבחינת השפעת ההלכה על הדיון בשאלת הPGD יש לציין כי מבחינה היסטורית קשה לומר שההלכה הצליחה למנוע שימוש יתר במדרון החלקלק. הסיבה לכך היא למעשה כפולה: ראשית, ההלכה עצמה ניסחה קביעות עוקפי מגבלות, ולמעשה לכל אחת מהקביעות דלעיל יש מסלול עקיפה. ההימנעות מגזירה על הציבור במצב בו אין הוא יכול לעמוד ניתנת לעקיפה פשוטה, הנובעת מהעובדה שאין אפשרות למדוד את יכולת הציבור, ולא זו בלבד אלא שניתן לפרש כי היכולת  הקלושה של העמידה נובעת מסיבות לא ענייניות. ואכן, נעשה במשך הדורות שימוש מועט בכלל זה כמונע גזירות ובמיוחד כמבטל גזירות ; את הכלל של אין גוזרין גזירה לגזירה"  ניתן לעקוף בקלות, וכבר צוינה לעיל הקביעה שלעתים מופיעה בדברי חז"ל "כולא חדא גזירה היא", ובכך איפשרה לפוסקי ההלכה ולציבור להגדיר בקלות יחסית כי מדובר ב"גזירה אחת" ולא בגזירה לגזירה; הגדרת דבר שאינו מצוי היא גמישה מאוד וכן "הפסד מרובה", ועל כן ניתן לטעון בכל אחד מהמצבים כי הוא "מצוי" או שההפסד אינו "מרובה" וכדו'. תמונת המצב של ההלכה מלמדת כי היכולת לעצור את המדרון החלקלק של שימוש יתר בסכנת המדרון החלקלק מוגבלת, ועל כן גם את זה צריך לשקול. מאידך גיסא, בסופו של דבר נעצרה גזירת הגזירות בדרכים שונות, כך שהגדר לא נפרצה לחלוטין.

 

ד

 

מה עשויה להיות תרומת ההלכה לשאלה הספציפית של תקפות טיעון ה"מדרון החלקלק" בסוגיית הPGD ?

בחלק זה של המאמר אנסה לבחון את תרומת ההלכה למשקל ה"מדרון החלקלק" במערכת השיקולים בסוגיית בחירת מין העובר. אדגיש כי אין אני עוסק בשאלת עמדת ההלכה כלפי הPGD, וסוגייה זו כלל אינה עולה במאמרי, ובחלק זה גם איני עוסק במכלול השיקולים בעד ונגד הPGD למטרות Sex selection. מה שאני מציע הוא העתקת שדות שיח מתחומים שונים, לאמור: העתקת השיח ההלכתי העוסק בתחום גזירות חכמים והקבלתן לשיח הפילוסופי הדן במשקלו של עקרון ה"מדרון החלקלק" בסוגיית ברירת מין העובר.

כאמור לעיל, חכמי ההלכה תמכו ותומכים בהיקף נרחב בתקפותו של עקרון המדרון החלקלק ובמשקלו, והרבה מאוד חלקים בגזירות חכמים נבעו משיקול זה. העתקת עיקרון זה לסוגיית הPGD יוצרת נקודת מוצא כי אם יהיה בסיס לטיעון כי אכן סכנת המדרון החלקלק קיימת, יש לאסור אותו מסיבות אתיות מובהקות. ברם, נקודת מוצא זו אינה סוף הדיון, שכן יש לבחון האם יש להגביל השימוש בטיעון המדרון החלקלק לאור העתקת שדות השיח ההלכתיים המגבילים את תקנות חז"ל.

נבחן זאת לאור חמש הדוגמאות להגבלה זו שהובאו לעיל:

• אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה: על פניו, הגזירה שלא להשתמש כלל בטכנולוגיה זו אינה גזירה שרוב הציבור אינו יכול לעמוד בה. השאלה היא כמובן מיהו ה"ציבור" – אם הכוונה היא לציבור הכללי, הרי שניתן לקבוע כי רוב בני האדם אינם מוטרדים מהשאלה האם ייולד בן או בת במידה כה גדולה עד שיעדיפו לפנות לטכנולוגיה זו[29]. ברם, גם בקבוצת ה"ציבור" המורכבת מאלה ששאלת מין היילוד חשובה להם מאוד מלמד הניסיון בוועדה (כאמור לעיל) כי היא נעשתה חשובה דווקא בשל הנגישות לטכנולוגיה, ובשעה שטכנולוגיה זו לא הייתה נגישה ה"ציבור" היה יכול לעמוד במציאות זו. ייתכן וכאשר מדובר על תרבויות מסוימות הציבור אכן אינו יכול לעמוד בגזירה, ובעיקר לאחר שהטכנולוגיה קיימת, אולם היעתרות לבקשות ציבורים מסוימים דווקא מעלה בעיות אתיות כבדות משקל לשני כיוונים[30].
• אין גוזרים גזירה לגזירה: זו אינה גזירה לגזירה אלא גזירה אחת, ועל כן כלל זה אינו יכול להגביל את השימוש בעקרון המדרון החלקלק כדי למנוע את הנגישות לטכנולוגיה.
• בדבר שאינו מצוי לא גזרו חכמים: זו אחת השאלות המשמעותיות ביותר המושפעת מהעתקת השיח. השאלה נוגעת ל"סופו של יום", לאמור: הבה נניח כי הטכנולוגיה נגישה לכל דורש והיכול לשלם את מחירה – כמה זוגות בסופו של דבר יעדיפו את מסע הייסורים הכרוך בשימוש בטכנולוגיה זו כדי לבחור את מין העובר[31] ? שאלה זו למעשה נחלקת לשניים: הראשונה היא הערכת המציאות. סביר מאוד להניח כי זוגות הצריכים לעבור הפריה חוץ גופית מסיבות אחרות יפנו לשימוש בטכנולוגיה זו, בשל העובדה שהיא לא מכבירה עליהם משימות נוספות[32]. ברם, השאלה היא האם ניתן להעריך את מספר הזוגות שיפנו להפריה חוץ גופית ולברירת מין העובר על אף שהם מסוגלים להביא ילד לעולם בדרך הרגילה והטבעית, כדי לבחור את המין הרצוי. השאלה השניה היא כמה זה "אינו מצוי" או בהעתקה לשפת שיח פילוסופית משפטית – מהו האחוז המצדיק את החשש מפני המדרון החלקלק.  

בשל העובדה שלדעתי לא ניתן להעריך את מספר הזוגות ואף לא ניתן לקבוע כמה זה "לא מצוי" ניתן לחתור לדרך שלישית, והיא קביעת רף מסוים. דוגמה לדבר: קביעה כי כל זוג שיש להם ארבעה ילדים מאותו מין רשאים להשתמש בטכנולוגיה זו[33]. קביעה זו היא בוודאי "דבר שאינו מצוי" המונע שימוש בטיעון המדרון החלקלק[34].

• כאשר קיים מנגנון בלימה אפקטיבי לעיתים נמנעו מלגזור: קשה להניח כי יש מנגנון שימנע את ההתדרדרות, ועל כן אין למנוע את השימוש בטיעון המדרון החלקלק מכוחו של מנגנון בלימה אפשרי.
• בהפסד מרובה: כאמור לעיל, טיעון זה בוחן את מחיר מניעת הנגישות לטכנולוגיה מבני זוג המבקשים להשתמש בה. קשה למדוד את צערם שם בני זוג בשעה שנמנע מהם לבחור את המין הרצוי להם. מניסיוננו בוועדה מדובר לעתים בתיאור תחושה סובייקטיבית כי כל משמעות החיים טמונה בהיתר לבחור את מין העובר – בין אם מדובר בצורך למימוש עצמי על ידי לידת ילדים משני המינים, בין אם מדובר ברצון בבן לומר "קדיש", ובין אם מדובר ברצון בבת כדי לקיים את מצוות "פרו ורבו". השאלה העומדת אפוא לדיון היא האם ניתן לשפוט את ה"הפסד המרובה", ולטעון כי עוצמת החשיבות הסובייקטיבית המיוחסת על ידי משפחות שונות  היא כה גדולה, עד ששימוש בטיעון המדרון החלקלק אינו תקף במצב זה. זו שאלה שקשה מאוד לתת עליה תשובה, שכן הקשיים הנפשיים הם בלתי ניתנים למדידה של ממש, ומעליהם מרחפת השאלה האם יש להתייחס לכאב הסובייקטיבי המביא לצמצום השימוש בטיעון המדרון החלקלק או שראוי לקבוע קריטריונים מובהקים ולא לבחון כל מקרה לגופו.

שקלול הנקודות השונות העולות מהעתקת שפת השיח מלמד אפוא כי על אף עמדת המוצא המצדיקה את השימוש בטיעון המדרון החלקלק לאסור באופן מוחלט שימוש בטכנולוגיה זו למטרות לא רפואיות, עומדים שלושה שיקולים עיקריים להרחבת השימוש ולהגבלת החשש מפני המדרון החלקלק:

• אין מדובר בסכנת התדרדרות שהחברה לא מסוגלת לבלום בעיקר אם יוגדר קריטריון אובייקטיבי מסוים (מספר ילדים מאותו המין), וזו גזירה שהציבור יכול לעמוד בה.
• ניתוח המציאות והבהרה כי מדובר במקרים לא רבים, ועל כן יש להמעיט במשקלו של החשש.
• ייחוס משקל גבוה יותר לכאבם של בני הזוג.

 

סיכום ומסקנות:

עיקר מגמת מאמר זה היא להוסיף לקשת הטיעונים המרכיבים את ההכרעה הסופית בשאלת ברירת מין העובר את המשקל הראוי לטיעון המדרון החלקלק. טענתי במאמר כי טיעון המדרון החלקלק לעצמו אינו פשוט כלל ועיקר, ועל כן יש לבחון הן את תקפותו בסוגיה זו, ואם אכן החשש מפני מדרון חלקלק תקף בסוגיה יש לבחון את הדרכים להגביל אותו ולמנוע שימוש מופרז בטיעון זה ואיסור מוחלט על נגישות לכטנולוגיה. בעזרת "העתקת שפות שיח" בחנתי את תרומת ההלכה לדיון הפילוסופי האוניברסאלי על המדרון החלקלק, וטענתי כי לפחות מהמבחינה הדקלרטיבית יש בהלכה מודעות רבה לאתגר זה, והצעות שונות לפיתרון. בעזרת העתקה זו טענתי לתקפות מוגבלת של השימוש בטיעון המדרון החלקלק בהקשר לברירת מין העובר, ועל כן יש מקום לאסור שימוש חופשי בטכנולוגיה ולהגביל אותה.

כאמור בפתיחה למאמר, שימוש מוגבל זה אינו מבטל את הביקורת על החמרת יתר של חוזר המנכ"ל, והביקורת על הטיעונים אלה נותרה על כנה. בד בבד, נראה שיש למתן את הביקורת הזו, ולחתור לנגישות גדולה יותר לשימוש בטכנולוגיה זו אך לא בהיקף הרחב בו תמך פרופ' זהר.

 

 

 

[1] נעם זהר, 'בן או בת? בחירה גנטית, חירות הפרט והתערבות המדינה', עיון (אפריל 2007), עמ' 243­-258.

[2] פרופ' זהר נימק את השימוש העקבי שלו בדיון על ה"אישה" ולא על בני הזוג בכך ש"על פי רוב הבקשה באה מזוג והזכות לחופש הולדה היא של שניהם. בכל זאת, בהמשך אתייחס במפורש רק לאישה (אף כי חלק גדול מהטיעונים יחולו גם כלפי הגבר), הן מפני שהטפולים הלא-פשוטים ייעשו בגופה והן מפני שאישה עשויה לבקש ברירת מין היילוד גם בהפריה מתרומת זרע, שבעקבותיה תהיה הורה יחידה" (שם הערה 9). התמודדתי שלי עם הדילמה הלשונית תהיה במעבר מתמיד בין השימוש ב"אישה" לבין השימוש ב"בני הזוג".

[3] אחד מסעיפי הביקורת במאמרו הנ"ל של פרופ' זהר הוא הקיצור שנקט בו משרד הבריאות ברשימת ההנחות הפילוסופיות התומכות בנגישות רחבה. דוגמה נוספת לנימוק החסר ברשימה זו ולא עולה בדרך כלל בדיון האתי ביחס לטכנולוגיה זו הוא העובדה שבשל העלייה הדרמטית בהפלות על רקע בחירת מין בלבד נראית הבחירה לפני השרשה כאפשרות הפחות גרועה מכל סיבה – אתית ורפואית.

[4] המקרה היחיד בו מותר לברור את מין העובר ללא צורך באישור ועדה הוא כאשר קיים צורך רפואי מובהק כדי לקבוע את מין העובר. דוגמה לדבר היא כאשר מדובר במחלה הפוגעת רק באחד מהמינים (X שביר, המופיליה) מותר לבחור את העובר מהמין שאינו מצוי בסיכון למחלה. על אף השכל הישר המהווה בסיס להיתר זה מבחינה מעשית ופילוסופית כאחד הוא מעלה בעיות לא פשוטות, בשל הצורך להגדיר מהו אותו צורך רפואי, לדוגמה: המחקר מלמד כי הסיכוי של בנים ללקות באוטיזם גדול יותר מאשר של בנות, אולם המצב של בנות הלוקות האוטיזם חמור בדרך כלל מזה של בנים. לפיכך עולה השאלה: מהו יוגדר כ"צורך רפואי" במקרה זה, והאם ההורים שיש בסיס לחששם מפני לידת ילדים הלוקים באוטיזם רשאים להשתמש בטכנולוגיה זו לאור הכרעתם האישית בשאלת הסיכון מול הסיכוי, או שגם כאן יש לפעול לפי מכלול השיקולים הקשורים בשימוש בטכנולוגיה זו.

[5] פרופ' זהר ואני הם בין החברים בוועדה זו. כמוהו, אני מודה לחברי הועדה על הדיונים הפוריים, ולחברי הפורום לאתיקה של מכון גרטנר בבית החולים תל השומר על הדיונים הקשורים בנושאים אלו.

[6] דומני שמנסח התקנות נפל באותה מלכודת בה אנו נופלים לעתים קרובות. בשל חששנו שמא רשימת הנימוקים שלנו לא תכלול את כל הנימוקים האפשריים, וחוסר רצוננו ליטול אחריות על רשימה סגורה של נימוקים, אנו כותבים בניסוחים שאינם מחייבים, כמו "וביניהם..." ובכך פותרים את עצמנו מאחריות לשכיחת נימוק מסוים. ברם, אליה וקוץ בה, ופעמים שדווקא ניסוח בלתי מחייב זה הוא המכשול בפני רשימת נימוקים מדויקת וכוללת. שימוש ברשימה חלקית הוא ראוי ומותר במאמר פילוסופי אך לא במסמך מעין משפטי.

[7] ראה לדוגמה: Ricki Lewis, Preimplantation Genetic Diagnosis, The Scientist 14[22]:16, Nov. 13, 2000: “Some people fear that sex selection may be just the beginning. The influx of human genome data presages a potential proverbial slippery slope. Sums up Wininger: "DNA chips are the future. We will be able to screen if not the entire genome, certainly a lot more than the single gene defects and aneuploidy that we look at now. And it is not far off. It will be the next big thing."

סקירה של הדילמות האתיות השונות ראה ב John A. Robertson, 'Extending preimplantation genetic diagnosis: the ethical debate', Human Reproduction, 18 (March 2003), No. 3, pp. 465-471

ומאמר נוסף:

Veikko Launis Human gene therapy and the slippery slope argument, Medicine, Health Care and Philosophy, Volume 5, Number 2 / May, 2002, PP. 169-179.

ראו גם רות לנדאו, 'סוגיות אתיות באבחון גנטי טרום-השרשה', רפואה ומשפט, 28 (2003), עמ' 77-83.

[8] נוזיק (Robert Nozick, Anarchy, State and Utopia, Basic Books 1974) טוען כי תהליך זה הוא בלתי נמנע ובמקום להילחם נגדו יש להסדירו כראוי. לעומת זאת, רבים המבקרים עמדה זו, הן מסיבות אתיות והן מסיבות חברתיות.

[9] הספרות על המדרון החלקלק רחבה מאוד. נציין מאמר מעניין במיוחד:

Joseph E. Olson[1] and David B. Kopel[2], ALL THE WAY DOWN THE SLIPPERY SLOPE: GUN PROHIBITION IN ENGLAND AND SOME LESSONS FOR CIVIL LIBERTIES IN AMERICA, 22 Hamline L. Rev. 399-465 (1999).

ראה גם: אברהם שטיינברג, החולה הנוטה למות, בתוך: רפאל כהן אלמגור (עורך), דילמות באתיקה רפואית, ירושלים תשסב, עמ' 302­-304.

[10] טיעון זה מופיע במאמרו המקיף והחשוב של של דוד אנוך, ראו:

, Enoch, David Once You Start Using Slippery Slope Arguments, You`re on a Very Slippery Slope. Oxford Journal of Legal Studies, Vol. 21 (2001), No. 4, pp. 629-647.

במאמר זה נסקרים גם טיעונים נוספים נגד המדרון החלקלק, וכן ספרות ביבליוגרפית מקיפה.

[11] שמואל אביגדור בן ששון, מותר האדם ומחסור האל : הערות לשאלת זהותנו הלאומית , בתוך: אלפיים 14 (תשנז) עמ'  117­-129; רפאך פלק, ואף-על-פי-כן חופש בחירה; הערות לשאלת הדטרמיניזם הגנטי; תגובה למאמרו של שמואל בן-ששון, שם 15  (תשנח) עמ' 208­­-202.

[12] במחשבת היהדות הייתה זו הסיבה המרכזית למרכזיותה של משנת הבחירה החופשית בעולמו של הרמב"ם. הרמב"ם קבע כי לא ניתן לקיים מערכת של צווי ואיסור בלי להניח כי מדובר בבחירה חופשית, ובוודאי שלא ניתן לדבר על מערכת גמול, א-לוהית ואנושית, ללא הנחה שהאם הוא בעל בחירה חופשית: " אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו, ומה מקום היה לכל התורה כולה ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק, השופט כל הארץ לא יעשה משפט..." 0הלכות תשובה ה,ד).

[13] ראה לדוגמה בג"ץ 2458/01. על אף שהערעור נדחה דברי השופט חשין מאריכים במשקלה המשפטי של חווית ההורות.

[14] יש להדגיש כי גם בעבר שאלה זו עלתה. במקורות חז"ל אנו מוצאים הדרכה כיצד לבחור את מין העובר בלידה טבעית ("אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחילה יולדת נקבה (נדה לא ע"א)) ואנו אף מוצאים אגדה משמעותית הדנה ברצונה של לאה בבן, ובטיעונים המרתקים שהעלתה לפני הקב"ה ("עמדה לאה והיתה מתרעמת לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע י"ב שבטים עתידין לעמוד מיעקב הרי כבר בידי ששה ומעוברת משביעי וביד השפחות שנים שנים הרי עשרה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת מן השפחות, מיד שמע הקב"ה תפלתה ונהפך העובר שבמעיה לנקבה" (תנחומא ויצא ח). גם כיום, יש הטוענים שניתן לבחור את מין העובר בצורות שונות, כגון שמירה על חמציות מסוימת או קיום יחסים בתנאים מסוימים וכדו', ראו http://www.caremed.co.il/sitePage.aspx?pageID=171. אולם היקף התופעה הוא קטן מאוד, ובשל כך המחקר והיחס לבחירת מין העובר תוך ניסיון למדוד את הצורך היו מועטים ביותר קודם לפיתוחה של טכנולוגיה זו

[15] רבים מהמופיעים בפני הוועדה טוענים כי לו טכנולוגיה זו לא הייתה קיימת הם היו חיים ללא מצוקה של ממש, אולם ביודעם כי היא קיימת נוצרה מצוקה עצומה ורצון למצות כל אפשרות כדי ללדת את המין הרצוי. סיכום חלקי של סוגיית ההורות והזכות לה ראה אצל ורדית רביצקי, הזכות להורות בעידן ההפריה הטכנולוגית, בתוך: רפאל כהן אלמגור (עורך), דילמות באתיקה רפואית, ירושלים תשסב, עמ' 137­-160.

[16] לצורך הדיון הפילוסופי והאתי בודדנו מרכיבים נוספים של הדיון. בין שאר המרכיבים שאינן נמצאים במאמר זה אציין בעיקר את ההכרה שאין אנו פועלים בחלל ריק, ולמעשה ישנה אפשרות לזוגות הדבקים במטרתם לבחור את מין העובר במקומות אחרים בעולם בו תהליך זה חוקי. לכאורה זו שאלה הנוגעת רק לאפקטיביות של התקנות ושל הדיון הפילוסופי והאיום שיש בה הוא הקביעה שלמעשה אין טעם בדיון כי הגדר תיפרץ. ברם, עצן הכנסת שיקול זה למערכת ההכרעה האתית היא דיון אתי לעצמו, הנוע בשאלה עד כמה האפקטיביות הופכת להיות שיקול לא רק במישור הטעני מעשי אלא גם במישר הפראקטי, לאור עיקרון "אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן יכוןל לעמוד בה" שיבואר בהמשך.

[17] הקדמת הרמב"ם למשנה, סעיף ד.

[18] ביטוי זה מופיע פעמים רבות בתלמוד כדי לבטא את חוסר ההיגיון להחמיר בתחום מסוים, בשל העובדה שבסופו של דבר הגזירה החדשה תביא לזלזול ולקולות מיותרות, ראה לדוגמה פסחים מח ע"ב; יבמות ל ע"ב ובעוד מקומות.

[19] לרשימה כוללת של הגבלות ראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ה מעמודה תקלה והלאה.

[20] על היקפו של הכלל ראה אנציקלופדיה תלמודית כרך א מעמודה תרב ואילך. ראה גם: מסינה מנחם, "אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה", ‫ תרביץ נד, ג (תשמה) עמ' 447­-453 ; אלי כהן, אין גוזרים גזירה על הציבור וכו’ : מגמות הכלל, משלב לא (תשנז) עמ' 7­-16.

[21] מבחינה משפטית קשה כמובן לנסח פרוצדורה של ביטול גזירות מכוח הציבור, שכן לא ברור כיצד בוחנים האם הציבור עמד בגזירה אם לאו.

[22] ראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ה, מעמ' תקם והלאה. ראה גם: רעי לוי גזירה לגזירה-עיון בסוגיות בשבת, ביצה וחולין, בתוך: מגל, יג (תשסב) עמ' 213­-226; תמיר גרנות, "אין גוזרין גזרה לגזרה", בתוך: מיד מדליו, תשנט, עמ' 71­-91.

[23] שם עמודה תקם, ובמקורות המצוינים שם.

[24] ביצה ג ע"א

[25] לרשימת היוצאים מן הכלל ראה אנציקלופדי ה תלמודית, כרך ה עמודה תקמג.

[26] ראה ערובין סג ע"ב.

[27] דוגמאות: על אף האיסור לקרוא לאור הנר בשבת שמא ישכח ויטה (זה לא נימוק של מדרון חלקלק אלא גזירה רגילה) אם יש שני אנשים שיזכירו האחד לשני כי אסור – מותר לקרוא (ראה שבת יב ע"ב); על אף העובדה שיש גזירות הנובעות מחשש שמא יבוא אדם לחתות באש ולהעצים את המדורה, כאשר מדובר בכהנים שההערכה כלפיהם היא שהם אינם נופלים בטעויות מעין אלה – מותר (שבת כ ע"א).

[28] ראה אנציקלופדיה תלמודית כרך י מעמודה לב ואילך.

[29] נזכיר כי טכנולוגיה זו היא חוויה כלל לא נעימה לנשים. מדובר בגירוי שחלתי כדי שתיווצרנה מספר ביציות לשאיבה, בהרדמה מלאה, בשאיבת ביציות, במחזורים רבים של החזרה (האחוז הסטטיסטי של הצלחה הוא בערך 20% בצורה משוקללת) וכדו'.

[30] מחד גיסא, אנו נכנסים לשאלת חוסר השוויון. מאידך גיסא, העדפה מגדרית, בדרך כלל של בנים, היא בעייתי מצד עצמה, והיענות לבקשות של תרבויות אלה משמעה הנצחת ההעדפה הזו ואף החרפתה.

[31] שאלה זו אינה רלוונטית לטיעון המדרון החלקלק בלבד, כי אם לשלל הטיעונים הקובעים את המדיניות האתית והחוקית. שכן, אם מדובר במספר זוגות קטן קשה לטעון כי שימוש בטכנולוגיה מהווה סכנה לאיזון בעולם או להפליה בין המינים.

[32] נדגיש כי התקנות הקיימות היום מונעות גישה לטכנולוגיה זו גם לזוגות הצריכים לעבור הפריה חוץ גופית מסיבות רפואיות אחרות. הנימוק לכך הוא כפול: הבעיות האתיות המסוימות שיש בבחירת מין העובר עדיין קיימות (וזו הוכחה למשקל הגדול של ה"מדרון החלקלק" כי בלעדיו קשה לראות בעיה אתית משמעותית), וכן החשש כי אם יותר לזוג הזקוק ממילא להפריה חוץ גופית לברור את מין העובר תצלחנה כל הנשים המעוניינות בכך לזכות באישור רפואי שהן זקוקות להפריה חוץ גופית.. למעלה מכך, הוראות המנכ"ל קובעות כי גם זוגות הצריכים לעבור אבחון גנטי מסיבות רפואיות אחרות, והן עושות PGD לברר פגמים רפואיים אחרים, אינם יכולים להשתמש בPGD הנעשה ממילא כדי לבחור את מין העובר ! אדגיש כי חזור המנכ"ל מתיר לועדה להתחשב בשיקוליה בעובדה שהם זקוקים לPGD מסיבות רפואיות וממילא להקל יותר על השיקולים, אולם אין מדובר בתהליך אוטומאטי כמו שהוא קיים במצב בו יש צורך בברירת מין העובר מסיבות רפואיות כמבואר לעיל בהערה 3.

[33] בשל פרסומים לא חדים בכלי התקשורת (ראו לדוגמה את http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3049927,00.html) סוברים רבים כי אם יש ארבעה ילדים מאותו מין אכן רשאים לבחור את מין העובר. למעשה, לא זו בלבד שהתקנה מדגישה כי התנאי הוא ארבעה ילדים משותפים (ועל כן זוג שלכל אחד מהם אלו נישואים שניים, ולכל אחד שלושה בנים מנישואים קודמים וביחד ילדו עוד שלושה בנים אינם עומדים בקריטריונים על אף שיש להם תשעה בנים !), אלא שמדובר בתנאי הכרחי אך לא תנאי מספיק, וקיימות דרישות סף נוספות מזוגות אלה.

[34] בישיבה משותפת של ועדת הכנסת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת המדע והטכנולוגיה שהתקיימה ביום שני, ח' בחשוון התשס"ז ( 30 באוקטובר 2006 ) הצעתי כי החוק אכן ינסח עמדה ליברלית יותר ויקבע חד משמעית כי ממספר ילדים מסוים תהיה הטכנולוגיה נגישה, ראה פרוטוקול http://www.knesset.gov.il/protocols/data/rtf/mada/2006-10-30.rtf ושם בעמ' 9 ציטוט חלקי של דבריי.