למה הייתה גלות מצרים ?

למה הייתה גלות מצרים ?

 

ישיבת בין הזמנים

בית הכנסת "לכו נרננה"

הרב יובל שרלו

 

מחיצת השמים שיש בין אדם לבין ריבונו של עולם מותירה את האדם פעמים רבות עם שאלות ועם טענות ועם מענות. דוגמה לדבר: מי שהקשיב אתמול להפטרה  ראה כי היא המשך פולמוס המתרחש לאורך ספר מלאכי כולו. העם מבקש תשובה, מבקש מענה: "חזקו עלי דבריכם ואמרתם מה נדברנו עליכם". כלומר, העם בימי בית שני מאוכזב מאוד, מתוסכל מאוד מהתוצאות ומזרימת הדברים, וכך, אנחנו מוצאים דברים מאוד קשים ומאוד חריפים. בימים קדומים היה זה תפקידו של הנביא לבאר, לפרש, לתת מענה לפשר המאורעות. אנחנו כיום חיים בלי נביא, ואין מי שיכול לתת לנו מענה, והסבר למאורע ספציפי מפני מה הוא בא, מפני מה קרה כך וכך. שאלות אלה מטרידות ומאוד כואבות.

 

לכאורה, השאלות האלה נוצרו רק משעה שחומה של ברזל נפסקה בין ישראל לאביהם שבשמים. כלו דברי נבואה מישראל, ואנחנו לא מוצאים יותר את דבר ה' שנותן לנו מענה. אך האמת היא שבשני המאורעות הדרמטיים ביותר בתנ"ך בתקופת הנבואה אין לכאורה מענה לשאלה מפני הם התחוללו. השני שבמאורעות אותו ציינו לפני שבועיים – פורים. גזירה נגזרה על עם ישראל להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים טף ונשים כולם ושללם לבוז, ואין לנו מושג למה. חכמים באו וביארו ועוד נעסוק בזה בהמשך אך בפשוטו של מקרא זה לא כתוב.\מאורע כל כך טראומטי וכל כך דרמטי בו נגזרה גזירה שקשה למצוא קשה כמוה בתולדות האומה הישראלית (למעט אולי השואה), ואף על פי כן אנחנו מוצאים את עצמנו עומדים בלי פשר, זה השני שבמאורעות.

        

הראשון במאורעות שהוא הנקודה המכוננת של האומה הישראלית, זו גלות מצרים. גלות מצרים והיציאה ממנה היא  הבסיס למצוות רבות. בראש עשרת הדיברות, דרך מצוות זיכרון רבות, דרך מצוות תפילין וציצית וכדומה, ועד למצוות סוציאליות כמו שבת, וכמו ו"גר לא תלחץ ולא תענינו ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים", וכמו ההענקה, איסור ריבית וכדו'  - ואין לנו מושג שבעולם מפני מה באה גלות מצרים.  כל שנאמר לאברהם אבינו הוא ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדו ועינו אותם 400 שנה. למה? אין לנו מושג.

 

שמא תאמר, הנימוק הוא: "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה", כלומר, שמא תאמר שהנימוק הוא שלא הייתה מטרה בגלות עצמה אלא שאין אנו  רשאים עדיין לרשת את הארץ כי לא שלם עוון האמורי? ראשית, אם זה נכון אז גם לכך יש משמעות מאוד עמוקה - אנחנו לא יכולים לרשת כי האמורי עדיין פה ! הוא עדיין בעלים פה ! אבל זה לא נראה גם מפשוטו של מקרא כי זה אולי מסביר למה אנחנו לא יכולים לרשת אותם עכשיו, אבל זה לא מסביר למה צריך להתקיים בנו: "ועבדו ועינו אותם 400 שנה".בתולדות האומה הישראלית היינו תחת שלטון זר בלי "ועבדו ועינו אותם 400 שנה". לדוגמה, מלכות פרס, שמכוחה נוצרה הצהרת כורש. אם כן, קשה מאוד להסביר ש"כי לא שלם עוון האמורי" מבאר למה "ועבדו ועינו אותם". אולי הפסוק יכול לבאר מפני מה באה  הגלות, אבל למה "ועבדון ועינו אותם" זו באמת שאלה עצומה.

 

ואיך אנחנו יודעים שזו שאלה עצומה? בשל העבודה שאברבנאל בפירושו להגדה של פסח מתפלמס עם שמונה תשובות שונות לשאלה הזאת. כלל זה יהיה נקוט בעיניכם: כשיש שמונה תשובות לשאלה אחת משמע שאין אנו בטוחים באף אחת מהן. אם יש תשובה אחת לשאלה אחת פעמים רבות אנחנו יודעים שזאת התשובה; אם יש שמונה תשובות אז אנחנו מבינים שאף אחת מהתשובות אינה מושלמת.

        

שיעורנו יעסוק בהתפלמסות שאברבנאל מתפלמס עם שמונה התשובות האלה, חמש הוא מקבל ושלוש הוא דוחה, וכך ננסה להרוויח שלוש סוגיות בבת אחת.

סוגיה ראשונה היא סוגיה שצומחת מפשוטו של מקרא, כלומר איך עונים על שאלה כזו, מה הכלים שיש בידנו לחשוף מה שלא כתוב בתורה. הרי אנחנו בקושי מצליחים, לפרש מה שכן כתוב בתורה, וכאן אנחנו הולכים לעסוק בסוגיה של מה שלא כתוב בתורה. בעזרת אלו כלים, מה הנימוקים, מה השיקולים? בין נימוקי פשט, בין נימוקים פילוסופיים מוסרים כאלה ואחרים שמשמשים בדיון הזה. וזה יהיה תלמוד תורה לשמה במובן הפשוט של איך מפרשים דברים שלא כתובים בתורה.

        

עניין שני שנצליח לכנס תחת הכותרת הזאת הוא הניסיון לעמוד על הסוגיה עצמה, ולבוא לליל הסדר מוכנים יותר עם תשובות לשאלה למה בכלל גלינו, ולמה היה כל הסיפור הזה של גלות מצרים ויציאתה. והעניין השלישי הוא, וזה לקראת הסוף,  נעץ בסוגייה האם אנחנו יכולים להשתמש בתשובות האברבנאל כדי להתמודד עם מציאות דורינו שלנו, שהרי בשנים האחרונות, 60-70 שנים אחרונות, קרו מאורעות בסדר גודל עצום שאין לנו פשר - וכמובן אני מתכוון לשואה, ולהבדיל אלפי סדרי גודל, בשנה האחרונה (באמת, אלפי סדרי גודל !) אבל בשנה האחרונה באו עלינו מאורעות לא פשוטים, כאשר אנחנו לא יודעים לעמוד על פשרם. נסה לראות האם הסוגיה, מפני מה הייתה גלות מצרים, יכולה לסייע בידינו לפתוח שערי שמים בניסיון להבין את אשר מתחולל ונצא לדרך.       

        

שלושת הדעות הראשונות אותן בוחן האברבנאל הן דעות חכמינו במסכת נדרים. הגמרא במסכת נדרים מביאה שלוש שיטות אמוראיות מפני מה הייתה גלות מצרים. שיטה אחת אומרת, כי בשל העובדה שעשה אברהם אנגריה בתלמידי חכמים, גייס בחורי ישיבה, הוציא אותם למלחמה של ארבעת המלכים נגד החמישה. שיטה שניה אומרת, מפני העובדה שמלך סדום הציע לאברהם תן לי הנפש והרכוש קח לך, ואברהם אבינו ויתר על כל הישגי מלחמת סדום. ושיטה שלישית, תולה את זה בדברי אברהם אבינו שאמר במה אדע כי ירא ה'.

        

המכנה המשותף לכל הדעות בחז"ל, מנתח האברבנאל, היא העובדה שחכמינו רואים את גלות מצרים כעונש. על מה? על מעשה אברהם אבינו. חכמים כאן מצטרפים למהלך הרבה יותר רחב, שבדרך כלל לא הניח אבן על אבן ופינה אחת בדברי אבותינו שלא נבחנה על ידי חז"ל גם בעין ביקורתית. קשה למצוא דבר מה אחד (בין אם בדברי חז"ל, בין אם בראשונים ובין אם באחרונים) שלא פורק, כל זה בד בבד עם היחס המעריץ, האין סופי, וראיית האבות כמרכבות לשכינה, באותה נשימה ממש. הייתה להם עין בוחנת מאוד וביקורתית על כל "פיפס" שהאבות עשו. כמעט קשה למצוא משהו אחד שלא קשור לעניין הזה.

 

אברהם אבינו עולה לארץ ישראל יש איזו בעיה בכיבוד אביו-תרח; אברהם אבינו יורד למצרים; יעקב אבינו מחביא את דינה - יש בזה גם שבח וגם ביקורת. על משה רבנו בכלל - קשה למנות. זו הייתה דרכם המיוחדת, המסוגלת לכלול הערצה אין סופית, ועם זאת לקרוא כמו זרקור כזה, מידת דין כזאת, שבחנה כל עניין ועניין בתולדות אבותינו הקדושים. זה המכנה המשותף של שלוש השיטות.

        

מה הבסיס בפשוטו של מקרא לטענה הזו? היכן מצאנו בפשוטו של מקרא איזה שהיא תלות, שגלות מצרים תלויה בכך? נראה שהבסיס בפשוטו של מקרא, הוא הפתיחה לכל ברית בין הבתרים. "אחר כך הדברים האלה. היה דבר ה' אל אברהם לאמור..." אנחנו יודעים שעמדת חכמים הייתה שיש מושג כזה שנקרא היקש - היקש לא רק במובן של מקיש בגזירה שווה, אלא כל דבר שכתוב בצמידות קשור אחד בשני, ובעיקר אם יש לו כותרת "אחר הדברים האלה". למשל, הפירוש הנודע של הרשב"ם על פרשת העקידה. הרשב"ם מפרש באחד הפירושים הנועזים ביותר, שפרשת העקידה הייתה תגובה אלוקית לכך שאברהם אבינו כבר עושה עסקאות על ארץ ישראל. ואכן זה היה הסיפור הקודם. אברהם אבינו  כרת ברית המעניקה לאבימלך חלק מארץ ישראל. אמר לו הקב"ה: אתה כבר עושה ויתורים על ארץ ישראל עוד לפני שאתה בכלל קיבלת אותה? הרי אני לוקח ממך את בנך ונראה מה יהיו חלומותיו. כך תמיד ראו חכמים באופן בסיסי קשר מהותי, בעיקר אם התורה מדגישה את המילים "אחר הדברים האלה".

 

ובענייננו, הסיפור הקודם לפרשת ברית בין הבתרים הוא סיפור מלחמת ארבעת המלכים את החמישה. כיוון שכך, תלו חכמים את גלות מצרים במעשים שהיו לא בסדר במלחמת ארבעת המלכים את החמישה: בין אם זה הגיוס, בין אם הויתור על הישגים. אפשרות נוספת היא שהבעיה הייתה מאוחרת יותר, וממש צמודה לברית, והיא האמירה של אברהם אבינו, "במה אדע כי ארשנה". בכך קבעו שכאן נמצאת הסיבה לגלות מצרים.

        

האברבנאל מערער על הגישה הזאת מכל וכל, מכמה סיבות, אבל משני זרמים עיקריים של סיבות. סיבה ראשונה: הפירוש הזה איננו כתוב כהוא זה בפשוטו של מקרא. לאמור, כשרוצים לפרש משהו שלא כתוב בתורה עדיין צריך למצוא איזה שהוא רמז בפשוטו של מקרא. למעשה, רמז זה לא מספיק, רמז יש. צריך בסיס עמוק הרבה יותר בפשוטו של מקרא כדי לטעון טענה מסוימת. צריך לזכור שפרשנות תורה אינה לא רק פרשנות של משהו שאפשר להגיד - זה לא מספיק. כדי שפרשנות תהיה פרשנות בעלת עוצמה, היא צריכה להיות משהו שלא ניתן להגיד אחרת. על כן אומר אברבנאל: זה לא מספיק מבחינת פשוטו של מקרא, זה לא עומד באיזה שהוא קריטריון. לאמור, יכול להיות שהם צודקים אבל גם יכול להיות שלא. לדעתו אין איזושהי יתד נאמנת שמקשרת בין גלות מצרים ובין המאורעות שעשה אברהם אבינו.

        

 

אברבנאל פותח גם בסדרה שניה של נימוקים המתקשים לקבל ביאור זה. פירוש כזה איננו עומד בקריטריונים מוסריים. לא זו בלבד שלקבל את עצם הרעיון של "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" קשה מאוד, אלא שבד בבד עם אמירת גלות מצרים נאמר לאברהם אבינו וגם אתה תבוא אל אבותיך בשלום, תיקבר בשיבה טובה. זה כבר בלתי אפשרי לחלוטין. לא ייתכן לדעתו שאברהם אבינו הוא הסיבה לגלות מצרים ובתוך הבשורה על גלות מצרים ייאמר לו שהוא יבוא אל אבותיו בשלום. אין צדק? אין משפט אלוקים? אין איזה שהוא מוסר שדברים צריכים להתנהל לאורו?

כיוון שכך, אומר אברבנאל, לא ניתן לקבל את פירושם של חכמנו. יש לו עוד קושיות אבל אני מדבר על שתי הקושיות המרכזיות על פירושם של חכמינו. נעצור לרגע, וננתח בעצם את המהלך שהיה פה. למעשה, כפי שראינו אברבנאל בוחן את הניסיון לפרש את מה שלא כתוב בתורה בשני מסלולים. אברבנאל לא שולל את הרעיון שגלות מצרים הייתה תוצאה של חטא, כלומר הייתה עונש על משהו שלקינו בו. אבל, אברבנאל כן שולל את העובדה שיש לתלות את הדברים באברהם אבינו, לפחות בהקשר הזה, בשל העובדה ששני דברים לא מלמדים על כך - לא העמדה הפרשנית בפשוטו של מקרא שאיננה נותנת עוגן לפרש כך, ולא העמדה המוסרית הערכית שגם הקב"ה פועל לכאורה (זה כמובן הנחת כל הראשונים) לאור עקרונות מוסריים, והקב"ה איננו נוהג בעולמו בדרך שאינה מוסרית.

        

הפירוש הרביעי שבוחן אברבנאל (לאחר שלוש אלה של חכמינו) הוא לכאורה מאוד דומה, אבל יש לו יתרון גדול על שלוש הפירושים הקודמים. הפירוש הרביעי, הוא פירוש הרמב"ן. הרמב"ן כותב בפירושו לפרשת לך-לך, שסיבת גלות מצרים הייתה העובדה שאברהם אבינו ירד למצרים עם הגיעו לארץ. הבה נזכיר לנו את העובדות. אברהם אבינו נענה לקריאה שהקב"ה ציווה עליו ללכת לארץ ישראל. בהגיעו לארץ ישראל, "ויעבור אברהם בארץ עד מקום שכם, עד אלון מורה והכנעני אז בארץ. ואז "ויהי רב בארץ. ויירד אברהם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ", ובעקבותיו הסיפור של שרה "אמרי נא אחותי את" וכו'.

        

לדעת הרמב"ן פה  סטה אברהם אבינו ממה שהיה צריך לעשות. אברהם אבינו היה צריך להישאר בארץ, לחיות במסירות נפש גם במצב של רעב שמסכן אותו, ולא להביא אותו ואת אשתו למצרים, ולגרור את כל הסיטואציה הזאת של גלות מצרים. מפני מה אומר אברבנאל שהפירוש הזה הוא טוב יותר מקודמיו? הפירוש הזה טוב יותר בשל העובדה שהסוג הראשון של הקושיות נפל. לפירוש הזה קיימות הרבה יותר ראיות מפשוטו של מקרא, ומדוע? בשל ההקבלות הרבות שנמצאות בין ירידת אברהם אבינו למצרים, לבין ירידת עם ישראל למצרים.

הבה נעמוד על ההקבלה - אברהם יורד בגלל רעב - בני יעקב יורדים בגלל רעב; אברהם מגיע לארץ ונלקח מחמד ביתו ממנו - מעם ישראל נלקח מחמד ביתם. הקב"ה מנגע את פרעה נגעים גדולים - הקב"ה מנגע את פרעה במכות גדולות; הקב"ה מחייב את פרעה לשלח את אברהם - הקב"ה מכביד את לב פרעה לשלח את אברהם; אברהם אבינו יוצא ("ואברהם כבד מאוד בכסף...") - וזה מתקיים גם ביציאת מצרים שלנו "ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול".

        

אם כן, מבחינה עקרונית אנחנו מוצאים משהו מאוד עמוק בדבר הזה, והוא שהסוג הראשון של השאלות, כלומר ביחס לפרשנות דברים שלא כתובים בתורה, כאן הראיות די חזקות. יש ראיות די חזקות כדי לתלות את גלות מצרים בירידת אברהם אבינו לארץ מצרים. כידוע דברי הרמב"ן בדברים האלה היא ש"מעשה אבות סימן לבנים". אלא שדעתו של אברבנאל איננה נוחה גם כאן, ואת מירב טענותיו כנגד הפירוש הזה הוא לא בונה אמנם על הסוג הראשון של הקושיות (קושיות העולות מפשוטו של מקרא), אלא הוא ממקד בקושיות על דרך ה', אם אפשר לקרוא לזה כך.

 

ראשית, גם בפירוש הזה קיימת השאלה המוסרית. השאלה המוסרית נותרה על כנה "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף"? בזה לא פתרנו דבר. שנית, וכאן הקושיה העמוקה ביותר, צריך להניח לצורך הפירוש הזה משהו שלא כתוב, והוא שירידת אברהם אבינו למצרים הייתה שלא כשורה. אך לא ברור למה - מה היה צריך אברהם אבינו לעשות? האמנם הוא היה צריך לסמוך על הנס? האמנם הוא היה צריך לגווע ברעב ולא לרדת למצרים? האמנם עשרה ניסיונות נתנסה בהם אברהם אבינו ועמד בכולם ובניסיון הזה הוא לא עמד? כלומר, יש בפירוש הרמב"ן הנחה מאוד בעייתית לדעת אברבנאל -  לא זו בלבד שהיא מניחה שאברהם אבינו הוא הסיבה לגלות מצרים שזו הנחה קשה בפני עצמה ("האיש האחד יחטא ועל כל העדה תקצוף", אלא גם יש בה  משהו עקרוני הקובע  שבשעה שיש רעב גדול בארץ והסכנה היא סכנת חיים צריך היה  אברהם אבינו להכריע בהתלבטות האם להישאר בארץ לסמוך על הנס ולגווע ברעב או לעשות משהו ריאלי ולרדת למצרים כאפשרות הראשונה. האמנם ברור שזה נכון ?

        

על סמך מה? היכן מצאנו כזה דבר בתורה? וכי יעקב אבינו לא ירד למצרים בשעת הרעב? האם מצאנו על זה ביקורת? גם הביקורת על אלימלך מחליון וכליון היא אחרת לגמרי. כולכם מכירים את חז"ל, הטוענים שהביקורת נגדם הייתה שבמקום להיות משענת לאומה ביום צרה - הם ערקו. אבל עצם ההנחה שריבונו של עולם ציפה מאברהם אבינו להישאר בארץ ישראל, לצורך ההשארות בארץ ישראל, על אף סיכון החיים הטוטאלי, היא הנחה שקשה למצוא לה  בסיס. כך טוען אברבנאל.

        

השיטה החמישית והאחרונה שהוא דוחה, היא שיטת הר"ן. הר"ן- רבנו ניסים מגירונדי, אומר שהרעיון היסודי או הסיבה המרכזית של גלות מצרים היא עיקרון שנקרא "ייסורים של אהבה". לאמור, הקב"ה ייסר את האומה הישראלית במצרים כדי להרבות את זכויותיהם, כדי להרבות את השפע שלהם, וכדי להרבות את מתן שכרם. ואז, כשהצטברה כמות גדולה - של שפע גדול או של זכויות שנועדו לאומה הישראלית – אזי הוציא הקב"ה אותנו ממצרים.

        

גם כאן תוקף האברבנאל את הכיוון הזה בשתי דרכים - א', אנחנו שבים לפשוטו  של מקרא. היכן מצינו ראיה  הקושרת בין זה לבין זה?  מבחינת פשוטו של מקרא אין לזה שום ראיה, ושום מקור אינו מעיד שזו הייתה המגמה של גלות מצרים. דבר שני, שוב תוקף האברבנאל את הכיוון הזה מהעמדה המוסרית: איפה מצאנו הנהגה כזו ומה מוסריותה? נכון שיש דעות כאלה בדברי חכמים במסכת ברכות המדברות על "ייסורים של אהבה", אבל לטענת האברבנאל לא כך הוא מנהיג את העולם ריבונו של עולם. אין בזה לא מן הצדק ולא מן המוסר ולא מן היושר ולא מכל דרך אחרת, לייסר את האדם כדי לרבות את זכויותיו, לייסר את האומה כדי להגדיל את שפע הברכות שהיא תזכה בה. הרי במסכת ברכות מצאנו שנשאל רבי יוחנן חביבים עליך יסורים - כלומר, בהנחה שיש מושג כזה שנקרא "ייסורים של אהבה" - ותשובתו הייתה "לא הן ולא שכרם", לא רוצה. לו היה הקב"ה דורש הסכמה מדעת לניתוח הקשה הזה -  מילא, אבל לא הייתה פה לא הסכמה ולא מדעת, ולכן אברבנאל דוחה את הפירוש הזה לחלוטין.

 

 

אם נבחן היטב, נראה שאברבנאל הציב אתגר קשה מאוד לפרשני התורה. הוא מחפש פירוש שיש לו גם בסיס בפשוטו של מקרא מצד אחד, ושהפרשנות הזו תעמוד באתגר מוסרי, ובקריטריונים הנהגתים וראויים על הקב"ה לעשות מעשה מעין זה וללכת בדרך מעין זו. ועל כן, האברבנאל מציע שלוש דרכים משל עצמו שכל אחת מהן יותר מחודשת מהשניה, ופותחת את המחשבה. כפי שאמרתי בתחילת הדברים, אנחנו נפתח בפרשנות לתורה ובתשובה למעשה הירידה למצרים, אבל גם ננסה לתרגם את ההצעות השונות לשאלות אמוניות בסיסיות, העומדות לנו מול העיניים.

        

הפירוש הראשון שמציע אברבנאל הוא השישי בפירושים שאנו סוקרים, שהירידה למצרים הייתה עונש על מכירת יוסף. ראייתו הבסיסית דומה לזו של הרמב"ן. כשם שהרמב"ן מתח קו הקבלות בין הירידה של אברהם אבינו למצרים לבין הירידה של עם ישראל למצרים כעונש, את אותו קו הקבלות  מותח האברבנאל, אבל לא בין ירידת אברהם אלא בין מכירת יוסף. לאמור אתם השלכתם לבור - ילדיכם יושלכו למים; אתם מכרתם לעבד - ילדיכם נמכרו לעבד; אתם גרמתם למישהו לגלות למצרים - אתם תגלו למצרים; זה שהוצא ממצרים הושם בבור ושועבד על ידי פוטיפר על ידי שר בית השר - גם אתם תשועבדו בתור כשר בית השר (משה). בסופו של דבר תעלו לגדולה, כשם שיוסף עלה לגדולה וכדומה. כך מותח אברבנאל רשימה ארוכה מאוד של הקבלות שבין כך ובין כך.

        

לדעתו, היתרון של פירוש זה על כל הפירושים הקודמים הוא כפול. ראשית, הוא עולה בדומה לפירוש הרמב"ן מתוך פשוטו של מקרא, כיוון שלדבריו מערכת ההקבלות מאוד משמעותית ומאוד עמוקה. אבל הדבר השני, וזה היתרון הגדול בדבריו, הוא שכל הבעיות המוסריות של הפרשנות שתולה במעשה אברהם אבינו את גלות מצרים לא קיימות יותר. שכן, אין שום בעיה מוסרית בעובדה שאלו שחטאו - בני יעקב - הם אלה שגולים. הם לא באו אל אבותיהם בשלום, והם לא נקברו בשיבה טובה, אלא הם ירדו למצרים בשל העובדה שהם קיבלו עונש על מה שהם עשו במכירת יוסף.

 

מכירת יוסף היא הכתם הנורא ביותר, הגדול ביותר, המחפיר ביותר שאירע בתולדות האבות. אנחנו אומרים את זה כל פעם בפיוט בתפילת מוסף של יום הכיפורים, "גונב איש ומכרו ונמצא וידו מות יומת", וזה כל הבסיס לעשרת הרוגי מלכות. הכתם והחרפה הזאת ראויים מבחינת עוצמתם היקפם ומשמעותם להביא לידי גלות מצרים, ולנער את כל האומה הזאת מהקרע הנורא שנוצר בה.

 

האברבנאל פתר שתי בעיות, אבל מדבריו עולה בעיה חדשה לגמרי. והלוא מי שנתבשר על גלות מצרים הוא אברהם אבינו? אבל לדבריו גלות מצרים היא בכלל תוצאה של מכירת יוסף, אף שאברהם נתבשר עליה שלושה דורות קודם לכן? משהו פה לא מסתדר. אומר אברבנאל, שבאמת נאמר לאברהם אבינו בנבואה "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך...ועבדום ועינו אותם...". כלומר, אברהם אבינו קיבל נבואה כזאת: ידוע תדע כי בעוד כמה דורות משפחתך לא תהיה מאוחדת, ויהיו צרות. דברים דומים בנוסחם למה שנאמר למשה רבנו "הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי א-לוהי נכר הארץ". גם כאן, נאמר לאברהם אבינו כי תדע לך בעוד כמה דורות המשפחה שלך תקרע, המתח שבה יגאה, דיבת האחים רעה תובא על ידי יוסף ותגרום לתסיסה פנימית ולקרע נורא. דע לך שאתה מתחיל עכשיו בגדול: אתה קראת בשם ה' וחזרת ממצרים, אבל יבואו ימים קשים על המשפחה, ומראש אני אומר לך שיתקיים בהם "ועבדו ועינו אותם 400 שנה".

 

כמובן שהפירוש הזה מעלה שאלות פילוסופיות מאוד מסובכות של עניני בחירה וידיעה, של כך וכך, אבל לדעת אברבנאל שני דברים הוא פתר. בעיה אחת היא בעיית פשוטו של מקרא, כלומר יש קשר בין הדברים, והדבר השני שלפחות בפירוש הזה אין בעיות מוסריות.

        

גם האברבנאל מרגיש שהפירוש הזה הוא בעייתי מבחינה פילוסופית ולכן הוא מציע פירוש שני שהוא השביעי בפירושים. הפירוש השביעי, שהוא השני של האברבנאל, דומה מאוד,לכאורה לר"ן אבל שונה ממנו באופן תהומי. אברבנאל  מנסח את השיטה שבסופו של דבר אימץ אותה אחרי כמה עשרות שנים המהר"ל. לדעתם, גלות מצרים איננה תוצאה של משהו, אלא שגלות מצרים היא אמצעי למשהו. לאמור, כשעוסקים בגלות מצרים צריך לנתק את קו המחשבה מיחסי שכר ועונש, וצריך לנתק את קו המחשבה מאיזה שהיא תוצאה של התנהגות לא ראויה או של כל  שורש קודם.

        

גלות מצרים אינה תוצאה  כי אם אמצעי, אמצעי למה? אמצעי כדי ליצור את האומה הישראלית. לא ניתן ליצור את האומה הישראלית כשהיא בארץ. האומה הישראלית צריכה לעזוב את הארץ, וצריכה להיכנס לכור ברזל כשם שזרע נרקב באדמה קודם לצמיחתו. צריך להתרגל להיות עבד של הקב"ה. אנחנו מדברים כל הזמן על פסח ואומרים שחג הפסח הוא יציאה מעבדות לחרות. ברם, זה לא מדוייק. פשוטו של מקרה אומר שחג הפסח הוא יציאה מעבדות לעבדות. בשום מקום בתורה לא כתוב "שלח את עמי". שלח את עמי זה מרטין לותר קינג. בתורה זה לא כתוב. בכל המקומות בתורה כתוב "שלח את עמי ויעבדוני". מדובר אפוא במציאות אחרת ובהסתכלות אחרת, והאומה צריכה לעבור קורס, תקופת הכשרה, בריאה מחדש ויצירה מחודשת. כמו שאברהם אבינו התחיל את דור האבות בחוץ לארץ, כמו שיעקב התחיל את דור הבנים בחוץ לארץ, עכשיו צריך להיות מוקם דור האומה בחוץ לארץ ורק אחר כך להגיע לארץ ישראל.

 

 המשפט הזה של בן גוריון "בארץ ישראל קם העם היהודי" הוא משפט לא נכון. אפשר להגיד, שבארץ ישראל הסתיימה הגדרת העם היהודי. אבל העם היהודי קם במצרים. אמנם לא לגמרי, ורק כשהגיעו לארץ ישראל נאמר "היום הזה נהיית לעם לד' א-לוהיך. זה נכון, אבל התהליכים של היצירה לעם התחילו במצרים - בפסיחה.

        

בשל העובדה הזו והעיקרון הזה היה צורך בגלות מצרים. בדרך זו מתיישב הכל. אומר הקב"ה לאברהם אבינו: דע לך, עמך נוצרו יחסי אחד לאחד, יחסי אבות וריבונו של עולם. אבל הבשורה שאתה צריך לבשר לעולם איננה בשורה יחידאית אמונית, של בני אדם שמכירים בקב"ה, קוראים בשם ה' ויודעים שהוא קיים. הבשורה שאתה צריך לבשר בעולם היא בשורה של אומה, "מלכים מחלציך ייצאו". על כן  מתחייבת בניה מחודשת של המושג אומה במצרים. דע לך, "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" וב- 400 השנים האלה ייווצר אותו כור היתוך שיאפשר לחולל את הכל מהתחלה.

        

שימו לב שהפירוש הזה דומה לכאורה לפירוש הר"ן, שכן גם הר"ן וגם הפירוש הזה של אברבנאל מדברים על גלות מצרים כאיזה שהוא אמצעי, לא כתוצאה. לדבריהם המבט הוא לעתיד ולא תיקון או התעלות מתוך העבר. אבל בעוד הר"ן לא מצא קשר ישיר בין גלות מצרים לבין העתיד אלא רק איסוף זכויות, הקב"ה מענה אותנו, ואנחנו אוספים זכויות בכך שהיינו דבקים בו. אומר אברבנאל, מדובר כאן על משהו שהוא מאוד קונקרטי, מאוד מעשי, יש איזה שהוא דבר מה שאנחנו צריכים לחלץ מאתנו בעקבות גלות מצרים וזה כל התוצאות האלה.

        

 מה הראיות מבחינת פשוטו של מקרא?  לדעת אברבנאל נראה כי מבחינה מסוימת (גם לגבי פירוש זה וגם לגבי האחרון שיובא בהמשך) שאין צורך להביא ראיות מסובכות מפשוטו של מקרא. פשוט קוראים מה קרה. יוצאים מנקודת הנחה  שיש לבחון את מה שגלות מצרים יצרה, ולאור זה לפרש בפשטות כי זו גם הייתה הסיבה לכך מבחינה מסוימת זה הדבר הפשוט ביותר. לא לחפש מאיפה היא באה, אלא לבדוק מה בסופו של דבר התחולל מגלות מצרים, ולאור מה שהתחולל מגלות מצרים  ניתן לעמוד על השאלה מפני מה היא הייתה.

        

ועכשיו לפירוש השמיני של אברבנאל,  שהוא אולי המהפכני ביותר, למרות שהוא לכאורה הפשוט ביותר. הפירוש שמציע האברבנאל הוא בעל השלכות  מרחיקות לכת ביותר. הסיבה לקיומה של גלות מצרים  היא פשוטה - מה שבישלנו אכלנו. זה ההבדל הגדול בין הפירוש השמיני לכל שבעת הקודמים. הקב"ה לא התערב. הקב"ה ברא את העולם ונתן אותו לבני אדם. בשבוע הראשון של בריאת העולם מונו מנהיגים על העולם, והאדם שנברא כצלם אלוהים הועמד כאחראי על העולם בכינונו. במושגים קבליים הקב"ה כביכול אמר: אני מצמצם את עצמי, ונותן לכם את המרחב לפעול בעולם. החשבון יגיע בסוף. והיה אם אתם תעשו טוב בעולם - יהיה טוב. לא תעשו בעולם טוב -  לא יהיה טוב. תעשו מה שאתם רוצים. בסופו של דבר "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". אלה הם חוקים קדומים שנמצאים בעולם.

        

האחים גלגלו על עצמם את מכירת יוסף לא בתור עונש אלוקי אלא מבחירתם.  זה ההבדל בין הפירוש השישי לפירוש השמיני. הפירוש השישי אמר: אתם חטאתם במכירת יוסף, ועל כן ריבונו של עולם יביא עליכם בתור עונש את גלות מצרים. הפירוש השמיני הוא הרבה יותר נועז: אתם מכרתם את יוסף - לא התערבתי; יוסף הורד למצרים - לא התערבתי; היה רעב בארץ ואולי יכולתם למצוא כל מיני פתרונות אחרים - לא התערבתי;  מה שבחרתם זה מה שתקבלו.

        

 הקב"ה כביכול מפנה חלל בעולם, ונותן לבני אדם למשוך את העולם לכיוון שהם רוצים, ו"בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו". לדעתי, הפרשנות הזאת קשה מאוד מבחינת פשוטו של מקרא. למשל יוסף אומר כי: "...כי למחיה שלחני א-לוהים לפניכם... א-לוהים חשבה לטובה למען עשות כיום הזה להחיות עם רב". מעבר לכך, הוא בכלל בעייתי בשל העובדה שכל מערכת השכר והעונש כפי שהיא מצטיירת בתורה מצטיירת אחרת.

        

אמנם הפירוש הזה מעלה הרבה מאוד בעיות. אבל פעמים רבות אני אומר את זה לבחורים בישיבה שכשומעים משהו שהוא באמת קשה כדאי להמתין לפני שמתחילים לתקוף ולשאול.  יש צורך להתבשל איתו. יש לזה ערך עצום להתבשל עם תפיסה רוחנית. יכול להיות שבסוף היא תידחה אבל לא טוב להזדרז. לדברי אברבנאל יש פעמים רבות, כמובן לא תמיד, שהקב"ה מנהיג את עולמו בדרך שבה הוא אומר לבני אדם שזה העולם,  הוא נתון בידכם, אתם יכולים לעשות איתו כרצונכם, בדרך שאתם רוצים ללכת אתם תלכו, וכך יהיה בסופו של דבר בעולמנו. כל מה שעשה הקב"ה עם אברהם אבינו הוא לבשר לו מראש תדע לך שזה מה שיהיה.

        

מי שקצת בקיא בתנ"ך יודע שהסוגיה הזו עולה בהרבה מאוד הקשרים. אדגישם בקיצור מכיוון נוסף. את סיפור חלוקת המלוכה בעקבות מעשי שלמה ניתן לקרוא כעונש אלוקי, כמו הפירוש השישי. בעקבות העובדה ששלמה עשה כך וכך, הביא הקב"ה על מלכות שלמה את חלוקת הממלכה. ברם, אפשר לקרוא את זה אחרת לגמרי. שלמה המלך שילם את מחיר מה שהוא עשה. זאת אומרת, חלוקת המלוכה באה בשל העובדה שהיה פה עם שראה שהמיסים הולכים כדי להקים עיר מלוכה לבת מלך מצרים, וראה מעשים נוספים של שלמה המלך ולא רצה אותם. לכן קם ואמר אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי, איש לאוהליך ישראל.  דוגמה נוספת לאפשרות הכפולה היא מעשה כישלון כיבוש העי והצלחתו בסופו של דבר, ועוד כהנה וכהנה, אפשר לראות סוגיות שלמות בתנ"ך שהכיוון הזה של אברבנאל קיים בהן.

 

אני רוצה להדגיש שאברבנאל לא אמר שהקב"ה לא מתערב ולא מנהיג את עולמו אף פעם. הוא לא אמר את זה. הוא אמר שיש הנהגות אלוקיות  כאלה ופעמים שהקב"ה אומר לבני אדם שמה שהם בישלו הם יאכלו.

אסכם את מה שאמרתי עד לכאן - אם אנחנו מנסים לקחת את שמונת הפירושים האלה, ולקבץ אותם לקבוצות, אפשר לומר שאנחנו מוצאים פה שלוש של התייחסות למאורע קשה כמו גלות מצרים שנחת ובא על עם ישראל. התייחסות אחת היא קו מחשבה של חטא ועונש. נתן לומר שהרבה מאוד מהפירושים שראינו, אולי חמישה פירושים, ראו את זה כמערכת של חטא ועונש -  שלוש פירושי חז"ל, הפירוש של הרמב"ן והפירוש הראשון של אברבנאל. המחלוקת ביניהם הייתה של מי העוון, כאשר אברבנאל עומד מצד אחד ואומר של אחי יוסף, וארבעת האחרים אומרים של אברהם אבינו. המחלוקת בין הארבעה היא בתוך הפרשנות על אברהם: איפה הנקודה של אברהם אבינו. זה מהלך אחד שקו המחשבה צריך להיות חטא ועונש.

        

מהלך שני מעוצב בקו של אמצעי ומטרה. כלומר, הסתכלות לטווח ארוך. לא לשאול בעקבות מה זה אירע וכתוצאה ממה לקינו במלקות האלה, אלא לשאול את השאלה לאן זה הול, ולהאמין שבוחנים לאן זה הולך מבינים את הסיבות. מאורעות קשים נועדו כדי לחלץ דבר מה מתוך האדם ומתוך האומה. בין אם זה ייסורים של אהבה כדעת הר"ן, ובין אם אלה תכונות שהן תכונות הכרחיות לקבלת עבודתו של הקב"ה כדעת אברבנאל.

 

הכיוון השלישי הוא הפירוש השמיני. בשעה שמאורע מאוד קשה מתחולל באדם, או בשעה שאומה חווה חוויה כל כך קשה, היא צריכה לשאול את עצמה שאלה- איך הגענו לפה? לצורך השאלה היא צריכה להוציא לרגע את הקב"ה מהתמונה, ולתת את המענה ואת התשובה בדרך המציאותית הריאלית, שקושרת אמצעי ומטרה, סיבה ותוצאה וכדומה, באותן דרכים רגילות בהן בני אדם מנתחים מהלכים, מסיקים מסקנות ומתקנים עולם.

        

 

 

 

 

בתחילת דברי אמרתי שהסוגיה הזאת היא סוגיה מעניינת בשלושה מעגלים. מעגל אחד זה הוא התשובה הפרשנית לשאלה. מדובר פה בשאלה בסדר גודל עצום, הדנה ביכולת להבין מפני מה הייתה אותה גלות מצרים שאנחנו מתעתדים לשבת בליל הסדר ולספר ביציאה ממנה. סוגיה זו די דומה לסוגיה בפורים, ובדיון  למה נגזרה הגזירה הקשה של להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים.

        

מעגל שני הוא מעגל מקצועי של לימוד תנ"ך, והוא דיון בכלים המשמשים לתשובה. ראינו כמה כלים - כלים פרשניים, כלים של הקבלה, כלים של "אחר הדברים האלה", כלים מוסריים ועוד כלים שונים. כיצד אנחנו מפרשים את מה שלא כתוב בתורה? זה אחד האתגרים הקשים ביותר. יש לנו הרבה מאוד שאלות על מה שלא כתוב בתורה, למשל למה אברהם אבינו לא התמרד במעשה העקידה, והוא כן שאל במעשה סדום? למה יוסף הצדיק לא שלח להודיע לאביו שהוא קיים? יש לנו הרבה שאלות של למה לא, והסברות יכולות להיות סברות מאוד גדולות, אבל בעזרת אלו כלים אנחנו מנסים לפרש את הדבר הזה?

 

לסיום אני רוצה לומר שאני חושב שלסוגיה הזאת יש גם השלכה מאוד משמעותית למאורעות קשים שעוברים על אומה, למאורעות קשים שעוברים על היחיד. שכן בעצם למדנו כאן שלושה קוי מחשבה, שלושה כיוונים שעל אף המחסום שיש בין ישראל לאביהם שבשמים, ועל אף העובדה שאנחנו באמת לא יודעים, נוסדו פה ונסללו פה שלושה מסלולים של מחשבה. זו לא ודאות. אין לנו את הכלים, אנחנו לא נביאים, ואין לנו את הכלים לשים את האצבע ולומר זה קרה בגלל זה. צריך מאוד להיזהר בזה. הרבה מאוד מניפולציות נעשות על ידי כל מיני יודעי דעת עליון שיודעים להגיד זה קרה בגלל זה. מעניין שבדרך כלל ואולי תמיד זה תמיד קרה בגלל מה שהם אמרו אפילו קודם לכן... קשה למצוא יודעי דעת עליון המפרשים שמאורע מסוים לא הוכיח שמה שהם חשבו קודם לכן אינו נכון.

אף על פי כן, נסללו לנו פה שלושה כיוונים שלפחות אדם צריך לשאול את עצמו. שאלה ראשונה איזה עוון עשינו שבא עלינו הדבר הנורא הזה, זה דבר אחד. קו מחשבה שני, מקביל, לא מנוגד, הוא מה המאורע הזה יכול ליצור בתוכי, לאן הוא יכול להוביל אותי? מתוך הנחה שמה שהאירוע ומה שהטראומה והטרגדיה ומה שעברנו בדרך הזאת יכולה להוביל אותנו. למה שהיא יכולה להוביל אותנו, היעד הזה הא גם הסיבה. בסופו  של דבר התברר ומתברר שהוא הסיבה שבשל איזה שהוא דבר מה שצריך להיווצר בתוכנו שצריך להשתנות בתוכנו מאורע מסוים קרה.

 

וכיוון המחשבה השלישי שהוא הפירוש השמיני של אברבנאל. בהמשך לשתי הדרכים הראשונות, המכניסות עמוק מאוד את הקב"ה לתמונה, צריך להיות גם נתיב שלישי של מחשבה הדן בשאלה מה עשינו בעולם הטבעי והממשי שהביא עלינו את הרעה הזו. לאור ז, לו היינו נוהגים נכון יותר בעולם שהקב"ה נתן לנו, והטבע האנושי והאדם האנושי היה מקבל בחירות טובות ורעיונות טובים - זה לא היה קורה. קו המחשבה הזה צריך להיות לא רק מיסטי, הנהגתי, אלוקי וכדומה.  במקביל קיימת חובה לענות גם תשובות ריאליות על העובדות. מכירת יוסף הובילה לגלות מצרים בלי שום צורך באיזו שהיא התערבות אלוקית בעניין הזה. פעמים שהקב"ה מצמצם את עצמו, ומשאיר את האדם להיות חסר מעט מאלוקים ופועל בתוך המציאות כפי שהיא קיימת בתוכה.

 

יוצא איפה שסוגיית למה הייתה גלות מצרים, היא גם שאלה שיכולה ללמד פרשנות. היא גם שאלה שיכולה ללמד את הסוגיה עצמה, אבל היא גם יכולה להעניק לנו איזה שהם קווי מחשבה. כאשר אנחנו ניצבים בפני מאורעות קשים שאין לנו את הידע ואין לנו את היכולת להבינם, וחומה של ברזל נפרסה ונתמתחה בין הקב"ה לבין כנסת ישראל,  נותרו לנו קווי מחשבה המאפשרים לנו לעשות את התיקון, לעשות את השינוי, ולא לתת לאירוע הזה להתמסמס סתם כך.  אנו נדרשים לחולל בתוכנו בין גם תהליך של תשובה ותיקון מחטא ועוון,  גם תהליך של תשומת לב לגבי העתיד של מה שצריך ליצור, אך גם מסקנות מאוד ריאליות ופשוטות. אם אנחנו יודעים את ללכת בשלוש הנתיבים אנו כנראה הולכים בדרך נכונה. זה הכיוון הכללי שאנחנו צריכים ללכת בו.

יזכנו הקב"ה שהשאלות שלנו לא תהיינה מה, על מה ולמה באו עלינו מאורעות קשים, אלא להפך: שנזכה לקבל תשובות לשאלות הגדולות למה מתחוללים עלינו מעשים טובים. ויקוים בנו שאליהו הנביא יבוא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. אז השאלות לא תהיינה בשל מה עשה הקב"ה לי את הרע הזה, אלא השאלות שלנו תהיינה לאן להוביל את כל שפע הברכה שהקב"ה יריק עלינו ברכה עד בלי די - חג שמח.