שיקום מידת האמת

שיקום מידת האמת

רקע:

פעמים רבות מצאנו את עצמנו במאבק על גוש קטיף משתמשים בכלים אסורים. אחד הכלים האסורים לשימוש הוא השקר. לא זו בלבד שנצטווינו לא לשקר, אלא שנצטווינו בתורתנו הקדושה להתרחק מהן השקר ("מדבר שקר תרחק"). האמת היא גם אחד הדברים עליהם העולם עומד ביחד עם הדין והשלום, והיא גם חותמו של הקב"ה. כת שקרנים אינה מקבלת פני שכינה, ויש עוד מקורות רבים חמורים מאוד המלמדים עד כמה התביעה התורנית היא להיות אישיות אמת שאיננה מעלה בדל שקר על שפתיה.

אמנם, יש עולם שלם של התרים שמצאנו לעצמנו לסטות מהנאמנות המוחלטת לאמת. התר אחד מבוסס על העיקרון ההלכתי של "עם נבר תתבר". סברנו כי כיוון שהממשלה נוהגת שלא כדין אין אנו מחויבים להיות נאמנים עד הסוף לאמת, ובשל כך התרנו לעצמנו לחדור לגוש קטיף בדרכים לא ישרות. לא יכול להיות שרק אנחנו נהיה נאמנים למוסר ולתורה בשעה שנוהגים כנגדנו בצורה לא נאמנת. התר שני התבסס על סוגיות מורכבות, מהן עולה כי גם לפי ההלכה הפשוטה נדחית מידת האמת מפני מצוות אחרות וערכים אחרים. דוגמה לדבר: ההלכה המלמדת כי בשעה שבאים לרקוד לפני הכלה שרים בפני כולן "כלה נאה וחסודה", אף שלא תמיד הדברים הם אמת.

למעלה מכך, הגמרא עצמה מלמדת על כך שהקב"ה עצמו שינה ואמר דברים שאינם אמת. הוא אמר לשמואל בשעה שהלך למשוח את דוד (שמו"א טז) להסתיר את העובדה שהוא בא להחליף את שאול המלך, ולומר "לזבוח לד' באתי". הוא ציווה את משה רבינו לבוא לפני פרעה ולומר לו כי אנחנו מתכוונים ללכת רק לשלושה ימים. הקב"ה עצמו אמר לשרה כי שרה צחקה בקירבה ואמרה "האף אמנם אלד ואני זקנתי", בעוד שלאמיתו של דבר שרה צחקה בקירבה על אברהם, ואמרה "ואדוני זקן". מכאן למדו חכמים את החובה לשנות מפני סיבות שונות, ובעיקרן השלום.  חניכנו למדו כולם את הסוגיה בכיתה ז, במסכת בבא מציעא, בה מסופר כי תלמידי חכמים נוהגים לשנות בשלושה דברים מפני סיבות שונות.

איני בא לדון כעת בשאלה האם גישתנו הייתה נכונה אם לאו. אני מציע כמובן ללמוד את הסוגייה על שני צדדיה – על החומרא הגדולה שבשקר ושבסטייה ממנו, ועל המצבים בהם מבחינה הלכתית מותר לשנות, ואולי אפילו חובה לשנות. זה מערך פעולה חיוני וחשוב, ולאחר לימודו טוב שיהיה שיעור מסכם מפי רב מוסמך שידון בשאלה בכובד הראש הראוי, וילמד את החניכים מה לעשות לכתחילה.

יסוד הלכתי:

למעשה, דיון כזה כבר נערך על ידי אחד מגדולי הפוסקים ה"בן איש חי". הוא סקר בפני תלמידיו את המקורות השונים בגמרא המלמדים כי יש מצבים שבהם אין אנו נאמנים לאמת עד תום, וסיכם:

הרי סדרתי לכם שלחן מלא כמה אופנים בענין השקר וגניבת דעת הנזכרים בדברי רז"ל להיתרא.

ואתם תדקדקו בכל דבר ודבר ותלמדו דבר מתוך דבר אך תשימו יראת ה' על פניכם לבלתי תעשו קולות חוץ מן השורה בדמיון דחוק.

 גם תשימו לב ללמוד מאופן הנזכר לאיסורא...

גם ודאי ידוע ג"כ לכם מ"ש בגמרא דיבמות דף ס"ג על חייא בר רב שהיה מהפך לאמו הדברים של אביו בענין התבשיל כדי שתעשה כפי רצון אביו וא"ל אביו את לא תעביד הכי כדי שלא תרגיל לשונך בשקר אבל לא אסר לו ד"ז מפני שהיה מתכוין בשביל שלום...

הבה ננתח את דבריו:

• הוא פותח את הסיכום באומרו כי יש הרבה מצבים בהם סוטים מאמירת אמת בשל סיבות שונות, ולא ניתן ללכת בדרכה של תורה בלי להכיר אותן.
• הוא מדגיש את העובדה שיש צורך ביראת שמיים גדולה מאוד כדי להתיר את השקר. אסור לנו להחריב את הרגישות הנוראה לאמירת האמת שצריכה להיות בנו, ואנו חייבים להיזהר שלא לעשות קולות בדמיון דחוק.
• מי שרוצה ללכת באמת בדרך חכמים נבחן בשאלה האם הוא גם מחמיר במקום שהוא צריך להחמיר. במקרה שלנו, השאלה שכל מי שהתיר לעצמו לשקר צריך לשאול את עצמו היא האם הוא באמת איש שעושה את כל מה שהוא יכול למען השלום בינינו ולמען ארץ ישראל עד שהוא מלא יראת שמיים ומתיר לעצמו לשקר כדי לעשות דברים חשובים אלה. יותר מזה, הוא צריך לשאול את עצמו האם בשעה שקשה מאוד לומר את האמת אך אין כלל היתר לשקר הוא נאמן לאמת, ומוכן לשלם מחיר יקר עבורה. ה'בן איש חי' מדגיש כי המבחן הוא האם האדם גם מחמיר על עצמו בשעה שצריך להחמיר.
• הוא מזהיר כי יש צורך להיות מודע לנזקים שאמירת שקר גורמת גם אם היא מותרת והכרחית. הסיפור שהוא מצטט הוא על רב שהמתיחות בינו לבין אשתו הביאה לכך שהיא הייתה עושה הפוך מבקשתו. יום אחד, ביקש מבנו שיאמר לאמו לבשל תבשיל מסוים, והבן שידע שאמו תעשה הפוך אמר לה שבאב מבקש את התבשיל ההפוך, ובשל כך היא עשתה את התבשיל שהאב באמת רצה. על כך אמר הרב לבנו: יפה עשית, אך אל תתרגל לעשות כך כדי שלא תרגיל את לשונך לשקר.

מה אפוא אנחנו כתנועה צריכים לעשות ?

אנחנו כתנועה צריכים עתה להשקיע מאמץ בחידוש הברית שלנו עם אמירת האמת. גם אם היה נכון שלא לומר אמת במחסומים (ואיני חושב שאנו צריכים עתה לעסוק בעניין) יש צורך חיוני לשקם את מידת האמת, ואת המחויבות הן לה והן לערכים אחרים. שיקום מידת האמת משמעו לימוד מחודש של החובה לומר אמת, של דרכים להתגברות על הקושי לומר אמת, של החשיבות הגדולה לקיים חברה של אמת  - הן אמת עצמית והן אמת כלפי חוץ וכדו'. מקורות רבים בחז"ל עוסקים בכך, וגם דברי בעלי מוסר ובעלי מחשבה דיברו בהיקפים נרחבים מאוד על האמת. לאחר שנלמד את היסודות הגדולים האלה ישנה כמובן חשיבות ללמוד את כל המקורות בחז"ל המלמדים כי על אף החובה גדולה לומר אמת יש מצבים בהם סוטים ממנה. יש ללמוד את המצבים השונים, ולראות כיצד חכמים נהגו בפועל בתנועה בין שתי המידות – האמת והשלום. הסטייה ממנה חייבת להיות אף היא לאור ההלכה, ובעיקר לאור העקרונות שקבע ה'בן איש חי'. בכלל נצליח בדרך זו להרגיל את חניכנו לחיות במערכת ערכים מורכבת, המחייבת ניווט עדין בין מחויבות כפולה. הלא זו היא דרכה של הציונות הדתית במערכות שלמות, ואף כותרת תנועתנו היא כפולה: "תורה ועבודה", שבדרכים שונות אנו מוצאים כיצד לחיות בכל המערכות.

דרכה של היהדות היא לעשות תשובה ותיקון של ליקויים, גם במקום בו הם נבעו ממצבים בהם היה מותר לעשות זאת. אנחנו צריכים כעת כתנועה לשוב אל האמת ואל הנאמנות לה, ולהשקיע מאמץ ניכר לשקם בתשובת המשקל את המחויבות המוחלטת של התנועה למידת האמת. בסניפים יקפידו על קביעת זמן אמת ועמידה בו, על הבטחות לחניכים ועמידה בהן, על דיבור אמיתי ללא חנפנות וללא מורא וכן הלאה, ובדרך זו בוודאי נעשה את הדבר הנכון.