הרב יובל שרלו מלמד את "על הניסים" שאומרים בתפילת העמידה | ערב חנוכה תשפ"א
בספרות החסידית מובא עניין ה"רצוא ושוב" בהסברים שונים, שלכולם צד משותף המתאר מצב שבו האדם נמצא, או תחושה שאותה חווה האדם בעבודת ה' שלו ובחיי היומיום. תחילה אנסה לתאר בקצרה את המצבים השונים של תנועת ה'רצוא ושוב', ולאחר מכן אוכל להרחיב בהבאת הנהגות לכל אחד מהמצבים.
בדברים הבאים אני מבקש להמחיש כיצד מתוך דרשה מרתקת של האדמו"ר מפיאסצנה – ר' קלמן קלמיש הי"ד, ניתן להציע כיוון לשאלה הכתובה בכותרת.
החסידות היא תנועה ענקית, חיה ותוססת, ולה פנים רבות ושונות, עד כדי מבוכה מסוימת בנסיון למצוא את המכנה המשותף שלה. דבריי הבאים אינם מתיימרים, אפוא, להיות סקירה שיטתית ומקיפה של החסידות, אלא דיבור אישי, סובייקטיבי, מהורהר, מתלבב, של אוהב על אהובתו.
נסיון לעמוד על אופיה של דמות הצדיק החסידי, ולהבין מה גרם לאנשים רבים להמשך אחריה. זאת על רקע ובהשוואה לשבתאות ותוך שימוש בסיפורי חסידים
מהי דבקות? האם האדם הממוצע יכול להגיע אליה? האם זהו ערך חשוב או שאיפה פרטית מצומצמת?
עומד אדם בפתח ביתו עם שחר, ריח הגשם באפו, קרן השמש הטובה מאירה עליו, כוס קפה בידו ושיר מתנגן באוזנו. הוא מוצא עצמו מתנודד ללא מילים, נעתק מעצמו וחש כמיהה אל כל שסביבו. תפילה .לימים, נוחת עליו אחד מפגעי החיים, פחד עמוק, חוסר אונים, דאגה מקצרת נשימה וכאב דוקר בליבו, שוב הוא מוצא עצמו מתנודד ללא מילים, מתכנס, נאלם ו'נעלם' לכל סביבתו, מבקש לשאוב תיקון, גאולה והבטחה. תפילה. זמן מה אחר כך, הוא קורא קטע שיר שנתקל בו, שורות נייר שנקרעו בתחילתן וסופן, והזמן קופא מלכת. קול לא נשמע, מחשבה לא באה, נשאב הוא אל המילים שדיברו בתוכו, ביטלו את היש והאדירוהו גם יחד. ושוב הוא מוצא עצמו נע ללא מילים, אחד עם שסביבו. תפילה.
מתוך לימוד הישיבה במסכת מכות, איחוד שערי גמרא ואגדה, בתפילה מיוחדת הנמצאת במשנת המסכת ומלמדת אותנו דברים הרבה
