הרב שרלו דן בשאלת הצדק החברתי ועבודת עובדי הקבלן בישראל דרך משקפי הצדק של אברהם אבינו בפרשת השבוע
יש לנו אחרית על העולם אך עד כמה עליו להתערב באסונות טבע במדינת הרחוקות מאיתנו? בפרשת השבוע אברהם טען טענות מול הקב"ה, האם זוהי דרכנו?
מעלתה הגדולה של רבקה היא היכולת לשאוב גם לאדם זר. הזרות העדתית הציניות הדתית מתפוררת אולם ישנם כאלה שעדיין מקבלים יחס של זרים ולא רק שלא שואבים למענם מים אלא שיש מי שדוחה אותם. עלינו לפתוח את הלב לאלה שמסעם הגדול לארץ ישראל וכניסתם מחדש לאומה הישראלית הוא אחד מנפלאות דורנו. כל זה הן בשפה של חסד והן בשפה של צדק ושותפות אמת
אם חפצי חיים אנו והאדרת צלם א-לוהים שבאדם זו המשימה שאנו חייבים להירתם אליה. מבין המקורות הכלליים המביאים את האלימות לתוכנו יכול כל אחד למצוא את מה שהוא יכול לתקן.מתנועות הנוער שתחבקנה את הגרים בשולי החברה ועד למעצבי התרבות שיפחיתו את השפה האלימה.
במאמר זה דן הרב שרלו בצורך הגדול להיות רגישים כלפי משפחות חשוכות ילדים עקב עקרות ובעיות בריאותיות.
התנהגותו של אבימלך בפרשה שלנו חושפת אפוא הן את מקומו של המוסר בחייהם של מי שאינם בני ברית, אך לא פחות מכך – את האמונה העמוקה במוסר המוטבע בנו מכוח היותו של הקב"ה בורא עולם, ואת התביעה לחיות חיים מוסרים מלאים
מצד האמת, אין ספק שקל יותר לחוש שהאחריות לא תלויה בנו, אלא היא מוטלת על האחר. קל לנו לבקר, לדבר כנגד, להשמיץ ולקבוע כי האחר הוא האחראי. אבל מה לגבי עצמנו?? זהו בדיוק האתגר הנתון לפתחו של העולה לתורה בפרשת הקללות: לשנות את הקללה לברכה. זה לא ענין מיסטי, רוחני או אבסטרקטי. זו מציאות
זהו רעיון קצר שכתב הרב עזריאל אריאל בשנת תשנ"ו כחלק מסידרת דברי תורה העוסקים בפן החברתי של הפרשות.
אנו צריכים לטפח אפוא את שני הצדדים של המשוואה. הן את הצד המחייב את השכיר לנהוג באחריות ולא ליהנות שלא ברשות מרכושו של המעביד, ואת האנושיות של המעביד הצריך להטמיע בתוכו את ההכרה שיש דברים שלא ניתן לתבוע מעובדים, בשל חוסר האנושיות שבדבר. בין שני הקטבים האלה הולכת ומתפתחת שפה ישרה והגונה של יחסים בין עובדים ומעבידים.
פרשת השבוע שלנו מהווה הזדמנות גדולה לאפשר עולם בו גברים ונשים פועלים כאחד אך לא מטשטשים את ההבדלים ואת ההבחנות ביניהם, ולא מגיעים למציאות של תועבה
האם משמעות פרשת השבוע היא שיש להשיב את עונש המלקות כפי שהוא למערכת הענישה המרכזית של האומה הישראלית ?מה עניינם של המלקות כעונש? על כך במאמר הבא
נדון בעז"ה במהותה של קדושת יום הכפורים בהשוואה לשבת וליום טוב, בהתמקד בהיקפו ומהותו של איסור מלאכה ביוהכ"פ באופן כללי, ובמלאכות מסויימות, בעיקר: הוצאה, הבערה, ומחר ושביתת בהמתו. נתחיל ברענון הלימוד מהפסוקים בהתמקדות באיסור המלאכה והגדרתו בתורה, משם לעיון קצר בהבדל שבין שבת ליו"ט ואח"כ הדיונים הפרטניים על איסורי מלאכה מיוחדים (הוצאה, הבערה, שביתת בהמתו ומחמר). מתוך כולם - ננסה להגדיר את היקפו ואופיו של איסור מלאכה, את היוצאים מן הכלל, אם ישנם, וטעמם, מה משמעותו של איסור המלאכה, וכיצד הוא מעצב את קדושת יוהכ"פ?
